פשוט רוצה למות! (אולי טריגר)

מה אני עושה פה? לא רוצה להישאר פה לדקה רוצה לברוח לעולם אחר לקבור את עצמי עמוק באדמה להיות רחוקה מהכל להיות לבד ואם אפשר גם בלעדי בלי יומולדת, בלי חגיגות, בלי חברות. רוצה לשכוח מהכל, להתעורר מהסיוט איזה זעזוע מוח שישכיח את הכל אני פשוט רוצה למות!

היי לב כואב יקרה לאן נעלמת כל-כך הרבה זמן , התגעגעתי אליך , מה קורה חמודה , למה את רוצה שוב למות ? מה עשו לך ?את נשמעת מאוד כואבת , מאוד מוצפת , משהו חמור עובר עליך , דברי איתי נשמה , תמיד פה בשבילך יקרה חתולה

לו יפלא כי דאגתי לך מעמקי לבבי ןועודני דואגת מקרב לבי! אנא ממך צרי קשר בדחיפות! שדה ניר- האוהבת ומצרה על היותך דואבת ומדממת...

אני רואה שהתבלבלת.. יש לנו את "כאב הלב" .. ויש לנו את "לב כואבב".. וזה לא סותר את דאגתנו ל"לב כואבב".. אבל, רק רציתי להרגיע אותך במקצת. ו............... התגעגעתי. . . . . . .. שבת שלום. בובה.

שלום חמודות שלי שדה ניר -תודה על הדאגה, אני מעריכה זאת מאוד. תודה גם לך בובה יקרה על האכפתיות. בגדול אני בסדר, אני פשוט מבולבלת מאוד ודי תלויה על חוט.....מנסה למצוא את עצמי מנסה לבנות את עצמי....וזה כ"כ קשה! נעבר לא מרפה, הכעס משתלט. לא מצליחה לסלוח ולא מוכנה לשכוח. שוחחתי עם אמי ומבחינתה השלמנו. מבחינתי לא. היא לעולם לא תצליח להיות האם שאני כה צמאה לה. היא חושבת שאם דברנו על הדברים הכל נשכח והתקופה הקשה מאחוריי. אך היא לא לא. אני רק בתחילת דרכי, והדרך ארוכה......וקשה. האכזבה הגדולה שלי היא אבי. הייתי בטוחה שהוא לא יודע. מסתבר שאיך שזה קרה אמי ספרה לו - אך גם הוא כמוה עמד מנגד - לא היגן ולא שמר עליי. כואב לי מאוד. כל הזמן אמרתי לעצמי שאם הוא היה יודע הוא היה עושה משהו, הולך למשטרה....עושה משהו - אך שניהם לא עשו כלום. הרסו אותי זה מה שהם עשו. הגילוי לא קל וגם ההתמודדות עם הידיעה. אני פה איתכן למרות הכל. שדה ניר אני מצטערת שלא ממש הגבתי, היה לי שבוע עמוס ולא קל.......אני אצור עימך קשר בימים הקרובים. בובה - אני גאה בך מאוד. אין לך מושג כמה! את מתקדמת כ"כ יפה........כל הכבוד יפתי!!! אוהבת מאוד כאב הלב

אומנם עכשיו אני אחרי יום ההולדת שלי, החברות היו פה עד עכשיו, ועשינו ערב בנות חביב עם מישהי שמארגנת ערבים, משהו שקשור לנומורלוגיה ותקשור. אבל כל כך לא רציתי יומולדת, כל כך לא רציתי שיבואו לפה כולן, לא היה לי כוח לארגן אפילו את הכיבוד שכלל ארוחת ערב. לא היה לי חשק. את מה לחגוג? את המזל הטוב שהיה לי ב-8 חודשים האחרונים? את המצב רוח "הנפלא שיש לי"? את הדכאון שאני נלחמת בו בשיניים שלא ישלוט? את הבלאגן שגרמתי לכולם בחיים? שאני נטל על כולם? אולי את זה שעכשיו כשאני אהיה ביום ראשון בת 25 זה אומר שאבוד לי שגם אם אזכר במשהו אמיתי שהוא לא פלשבקים לא אוכל כבר לתבוע אותו? ואולי את זה שדודה שלי (אשתו) במצב נורא מהיום בבוקר, היא כנראה הגיעה לשלב הכעס והיא במצב נוראיייי. אמא ביקשה ממני בבוקר לצלצל אליה, לדבר איתה. בדיוק אחרי שאני בכיתי את נשמתי וכל מה שרציתי זה למות. אבל צלצלתי כמו ילדה טובה ודיברתי איתה. אף אחד לא עזר לי היום, כי אף אחד לא ידע שגם אני הייתי במצב נורא, כולם רצו לדודה שלי שכל כך מלחיצה אותי. רק שלא תעשה כלום, זה בדיוק מה שחסר לי עוד אשמה על עצמי. השיער שלי היום נפגע יותר מהכל... הגזמתי הפעם קצת בגזירה שלו.. מזל שיש לי גלים והוא גם ככה לא אחיד בגלל זה. אבל אני רואה, רואה טוב מאוד וגם מרגישה. אהה ולא לשכוח את הפלשבק/חלום שהיה לי לילה קודם ושהמשיך גם הלילה. ממש סיפור בהמשכים. ובסיפור הפעם יש פרטים חדשים ומגעילים.אני מפחדת שהם נכונים ,אבל לא אכפת לי כי אני מתה לדעת אם הם באמת קרו. וזה כמובן לא יעזור לי מה שאני רוצה או מה שאני צריכה. כי את המוח שלי זה בטח לא מעניין וגם לא לאף אחד למעלה, אם הוא מקשיב וגם לא למהפניטים במדינה הזאת שלא עושים כנראה טיפולים ספציפיים אלא רק כחלק מטיפול שלם.

אבל מקווה שהבנתי נכון.... לב יקרה עצוב לשמוע כמה קשה..ועד כמה הדברים יותר ויותר קשים ומורכבים... ציפיות מאמא....אכזבות.... ציפיות לרגשות ותחושות חדשות ליום ההולדת.... חור גדול שלא מתמלא.... יודעת עד כמה קשה ומחזקת אכן אידה

אבל מקווה שהבנתי נכון.... לב יקרה עצוב לשמוע כמה קשה..ועד כמה הדברים יותר ויותר קשים ומורכבים... ציפיות מאמא....אכזבות.... ציפיות לרגשות ותחושות חדשות ליום ההולדת.... חור גדול שלא מתמלא.... יודעת עד כמה קשה ומחזקת אכן אידה