אני מרגישה שאני הולכת להשתגע כל רעש קטן מקפיץ אותי

השכנים עם הילדים שמרעישים,הנביחות של גור הכלב הקטן והשכנים הקטנים שלי שנובחים לו בחזרה והוא ממשיך ,הילדים שמשחקים כדור סל בחצר הסמוכה, והרעש של הפגיעה בחישוק של הסל אני צריכה להכנס לבועה לשקט שלא יהיה שום צליל,אני רוצה לצרוח ומתאפקת לא להעיר, שאני צריכה שקט אני לא גרה בבית פרטי,כאן אני צריכה להיות עם מסיכה שאני נחמדה,כי אנחנו כמו משפחה, ואני כבר לא רוצה יותר להיות נחמדה, אני מאבדת את השפיות אף פעם לא הייתי ככה רגישה לרעשים,אני כמו על קפיץ, אני עוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מוזרררררררררררררררררררררררררררררררר ושונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת את עצמיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי טריגרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר תמיד הייתי עוף מוזר עוד שהייתי קטנה תלמידת בית ספר יסודי,הייתי ילדה שהסתגרה בתוך עצמה,שכולם היו משחקים במגרש אני הייתי מתחבאת בפינה שלא יראו אותי כי אם היו רואים אותי היו צוחקים עלי או מרביצים לי, הייתי נכנסת לכיתה רק שהמורה היתה נכנסת פחדתי מהילדים ביחוד ממלכת הכיתה שנתנה להם פקודות להרביץ או להחביא לי את התיק,שהייתי יודעת את התשובה והייתי מצביעה ואומרת, הכיתה היתה צוחקת עלי אפילו שהתשובה נכונה,הרגשתי שלא היה לי מקום אחד שקט גם בבית ספר התעללו בי,וגם בבית,ניסיתי לגרום לילדים בכיתה שלא יציקו לי לקנות אותם בממתקים,הייתי גונבת כסף מהארנק של אמא וקונה להם אבל גם זה לא עזר שנאו אותי הייתי בשבילם כלי משחק,ההתדרדרות שלי התחילה בכיתה ב שכל הציונים שלי שהיו א בכיתה א, היו ב ג בכיתה ב וכך הלאה ,אבא היה פוגע בי בגיל הזה התחלתי להרדם בשיעורים,להתרחק מכולם,לא הייתי מכינה שיעורים, המורה קראה לאמא שלי כמה פעמים ואז היא היתה מספרת לאבא והוא היה כבר מעניש אותי ,אף אחד לא העלה על דעתו למה הילדה שהיתה תלמידה טובה בכיתה א הפכה להיות ילדה חולמנית עצבנית וסגורה,אף אחד לא חשב שהילדה הזאת עוברת פגיעה בתוך הבית שאמור היה להיות לה מגן ומפלט מההתעללות בבית ספר,הייתי בורחת הרבה מהבית וחוזרת בחושך ואז חוטפת על זה אף אחד לא שאל למה עשיתי את זה אף אחד לא ניסה להבין שאני לא רעה וילדה מתוסבכת כמו שאמרו עלי,שיקרתי שתקתי ריציתי,הפכתי להיות ילדה אחרת,ילדה שהפכה להיות שק התיסכולים של ההורים שלה איבדתי את הילדה שהייתי צריכה להיות,ילדה שהחיוך כבה לה שם,ילדה שהיתה צריכה לחיות בפחד מאבא,מהפחד מהכעס שלו,מהפגיעה שלו,ילדה שהיתה רוצה רק שיעזבו אותה שלא יראו אותה לא ירגישו בה ,ילדה של אף אחד,עוף מוזררררררררר

מילים עייפות,מילים שותקןת,מילים צועקות,מילים נחנקות,מילים פוחדות,מילים שהולכות בחושך,מילים של דמעות,מילים שמאבדות אחיזה, מילים עיוורות מילים הזויות, מילים מבולבלות כולם רודפות אחת אחרי השניה, ונופלות ברעש מחריש אוזנים מתרסקות והופכות לעיסה של שברים ושקט והעיסה של השברים והשקט זאת אני

בסופה הפתאומית,ואני גם רוצה לעוף מהדף אבל אני מרגישה כבולה כי על הדף שלי יש אנשים שמחזיקים ידים אנשים שאני לא רוצה להרגיש ולראות,אנשים שמקיפים אותי ולא נותנים לי לעוף מהדף,והם סגרו לי כל פירצה לצאת,ואני נשארת על הדף ניסיתי גם לצייר שוב משפחה ואני לא מצליחה,הלב שלי לא מצליח להכניס שוב אנשים, הלב שלי עייף הצבע שלי נגמר

תיאור מצמרר........ קראתי ונקרעתי בהזדהות. (((((((((((((((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלא תדעי עוד צער, רעש, ומכאוב. ושום זכרון עכור לא יעלה לך יותר מן האוב!

לפעמים אני חושבת שאני ילדה מסיפור אחר,ואני לא מבינה אפילו אייך הצלחתי לגדול בכלל

גל יקרה קשה וכואב לקרוא את דברייך.... ילדה קטנה..... לא מוגנת... הפחד מלווה... עורב בכל פינה... הרשי לי הושיט יד לילדה הקטנה... לתת לה תחושת בטחון והגנה... שלא תפחד.... שלא תדחה ותהדוף מי שמנסה לעזור... איתך גל יקירה אידה

ילדה סוערת,ולפעמים ילדה שקטה,ולפעמים היא מתרחקת,ולפעמים היא מתקרבת כמו הגאות, והשפל.