לצערי אני משתפת בטריגר נוסף

מה שלומכן בנות ? איך אתן ממשיכות להתמודד עם המצב הלא פשוט...? אני הייתי רוצה לשתף אתכן במשהו שהתחיל להציק לי ממש.... זה כבר ברמות של..... טוב אני אנסה לכתוב.. (אגב, כתבתי את זה לחטולית למטה אבל זה התגבר להרבה יותר ממה שהיה...) קשה לי שאין לי חשק מיני בכלל וכל עוררות מינית מעלה בי סלידה ובחילות ודחיה ו..... בעלי מאוד רוצה ואני באמת משתדלת פעם בשבוע. שבוע וחצי להיות איתו... אבל מרגישה שרק רוצה שיגמור בלי שיגרום לי לגירוי כי אין לי וזה רק מכווץ אותי יותר כשהוא מנסה להתעלס איתי..... מיום ליום זה גובר.... בעלי משדל אותי יותר ואני נגעלת ונרתעת ואומרת דיי ומסלקת את ידיו ועוד.... זה כבר מרגיש לי רע כל זה..... אני לא יכולה גם עם נשיקה צרפתית... לא מסוגלת אין לי אוויר..... אני כועסת עליו אם מנשק אותי טיפה יותר כאילו הוא זה שלקח לי את האוויר........... הוא לא יעשה איתי בכוח- ברור לי.. אבל הוא כ"כ משדל אותי ועושה איתי "משחקים" כמו דיגדוגים.... ונוגע בגוף שלי ואני ממש מתכווצת יותר יותר ויותר......... יצא לי לומר לו שקשה לי עכשיו... אז מידי פעם אומר לי שהוא לא באמת רוצה סקס הוא רק מתקשקש איתי וכדומה... אז הפסקתי כבר לומר... לצערי גם הטיפול נדחה לי לשבוע הבא וזה לשרוד עוד ימים........ לפעמים זה מרגיש כמו חוויית אונס........ אולי אני זו שעושה לעצמי את זה?!?! בעלי עדין, ומאוד מתחשב... אבל כרגע זה מה שמרגיש לי... חשבתי שאולי זה קשור בהריון ולא רק בהקשר לפגיעה המינית הממושכת שעברתי.... ניסיתי לדבר עם המדריכת כלות שלי (שכמובן לא יודעת על הפגיעה) היא אמרה לי שאני חייבת להיות איתו לפחות פעמיים בשבוע או פעם... אמרה שכאילו זה להשאיר אותו רעב... ושהיא מכירה מישהי שגם היה לה כך ואמרו לה שאחרי ההריון היא תחפש את הבעל שהכירה... הוא יהיה כבוי וכד.. היא הלחיצה אותי יותר... ומצד שני הראה לי עד כמה היא לא הקשיבה למה שאמרתי שאני ממש לא מסוגלת !!!!!!! זה לא שאיני רוצה או דברים כאלה.... אין לי את זה עכשיו בכלל...... ניסיתי לומר לה והיא רק רואה צד של גבר נשוי שצריך לספק לו את יצרו.......... מה גבר לא יכול לרסן את עצמו ולהבין ?! כשפעלתי בתחילת הנישואין לפי מה שהיא אמרה ניסיתי להתעלם מתחושותיי נוצרה לי ציסטה שעד היום יש לי אותה.... ועד שידעתי מה זה הכאב שאני חשה- ציסטה שמו.... רק אז יכולתי להרשות לעצמי לומר לבעלי (בתור נשואה טריה של חודשיים בערך..) שהיה לי בראש שצריך להיות כל הזמן ולא משנה מה קורה לי, בזמנו הוא כעס עליי ממש על המחשבה הזו ואמר לי "מה את חושבת שאני חיה שלא יוכל לשלוט בעצמי.... אם תגידי לי שקשה אבין....." ומאז הוקל מעט ואפילו לא עשיתי את הניתוח להוציאה, היא לא נעלמה אבל למדנו להתמודד איתה שלא יכאב לי.... ולאט לאט פחתה מגודלה.. והלוואי ותעלם לגמרי! ועכשיו....... אוף אוף אוף זה לא הציסטה ואין כאב מטורף.... אבל כל מגע מיני מכווץ אותי מרתיע ודוחה...... כן, דוחה ממש... ביום יום יכולה לשמוח ולהתנהל מקסים! ב"ה! אבל ברגע שבעלי מתחיל עם האמירות על סקסיות וכששולח ידיו לאשתו היפה והמושכת וה..... אני מתחילה להשיל מעליי את מי שאני מכירה ולהתכווץ לומר דיי להרביץ לו שיפסיק לדגדג או לנסות לגרו אותי.... והכי מהכל- לומר לאאאאאא זה לא נשמע טוב גם לא כשכותבים את זה.... אני רוצה להדגיש שבעלי לא אונס אותי אבל כרגע אני חווה את זה ככה וזה מרגיש הכי נורא בעולם כשזה משיע לזה.... שאר היום אני לא בזה... אני רגילה זורמת צוחקת ועושה דברים שהשארתי לזמן החופשה.... כמו השתלמויות עבודות וכו... לילה טוב... שמחה שפרקתי פה.. רוצה רק חיבוק והקשבה... ומקווה שזה יעבור... הרופאת נשים אמרה שבשליש השני להריון יש עודף גירוי..... אני כבר בשליש זה, מקווה שזה יגיע כי במצב הזה- זה בלתי נסבל! שלכן, מתמודדת! לילה רגוע

יקירה..זה כל כך מובן..ונשמע שגם בעלך מבין...מדריכת כלות לא יודעת מה עברת ולכן אומרת לך כך. אל תתאמצי לקיים יחסים אם את לא רוצה..הרבה סבלנות..אני מתארת לעצמי שבעלך יודע מה עברת ולכן הוא מבין..קבלי הבנה והקשבה וגם חיבוק כזה שמתאים..מיכל

תודה על החיבוק לפי הצורך... תודה על ההבנה.. אני שולחת לך בחזרה באהבה רבה.. השבת בפתח ואני חייבת לסיים.. אז שבת שלום בינתיים שלך, מתמודדת

כאילו כתבת אותי... מדוייק אחד לאחד למצבי רק שאת חכמה ומטפלת כבר עכשיו ואני התחלתי אחרי 20שנה כשהמצב כבר ממש קשה ויותר מפעם אחת הוא הודיע שהוא עוזב. מאחלת לך הצלחה וכל הטוב שיש!

מצטערת שעונה רק עכשיו אני קוראת את דברייך וחשה את המצוקה בה את נמצאת רוצה לשתף אותך שבנות - שים רבות משתפות בהתמודדות דומה כשלך... נשים רבות ולא דוקא נפגשות חשות פער בינה לבן זוגה בכל הקשור לצורך בתדירות ביחסי מין כאשאת נפגעת וס"סוכבת" ומתמודדת עם פגיעה מינית, הכל הרבה יותר מורכב ברור לי שבן זוגך אינו פוגע או אונס וכך גם בני זוג רבים אחרים. הצורך והתדירות שונים מנשים. הדבר יוצר לא פעם לחץ ומתח ביחסים גברים לא פעם מרגישים דחויים ופגועים. זו הדרך עבורם לאהוב ולהרגיש את קרבת בת הזוג האהובה. אני מציעה לדבר על כך לפנות ליעוץ גם לבד כשלב ראשון בכדי להבין. מחזקת אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על תגובתך על ההבנה וההסבר ... אני בהחלט אשמור את העניין ואעלה את זה בטיפול.. הדבר ממש קשה לי בזמן שבו אני רואה שהוא רוצה ולי קשה אפילו לחשוב על זה.... אומרים לי שבהריון, בשליש השני תתגבר התחושה המינית.. נשאר לי לקוות אבל זה לא ימנע ממני לדבר על זה כי בהחלט יש הרבה פעמים ש"המשחקים" שנוצרו בינינו בגלל שאיני מאפשרת גורמים לי לתחושות האלו שאמרתי (כאילו מנסים לכפות עליי... כי הוא מחזיק את ידי ומדגדג וכד) הפחיד אותי לרשום את זה ודברים דומים כי זה לא נשמע טוב (או אולי רק לי כי אני מפתחת מחשבות לפי איך שאני מגיבה להם.. כפי שהגבתי אז.... ח בעלי באמת חושב שאני נהנית או שאנו משחקים אבל לא חושב שזה לוקח אותי למקומות אחרים..... סיפרתי לבעלי בגדול שהגיס "ניסה" ודיבר וכו ולכן אין לנו קשר היום בין המשפחות אבל הוא לא יודע לפרטים ואני חושבת שאין עניין גם... (וגם, אנחנו מכירים סך הכל שנה וקצת- זה אומנם הרבה אבל אין לי מושג איך יקבל את הסיפור המורחב- את השלכות הפגיעה, מה שגרמו לי לעשות ואיך השתניתי..... ובכלל, אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להבין את זה... רק כאלו שחוו או מטפלים או אלו שלומדים על הנושא.... כרגע זה לא זמן לתת לו חומר ללמוד...... הוא יודע שנפגעתי, הוא יודע שקשה לי שאין לי קשר עם אחותי ומחבק ומקשיב כל זמן שאני נפתחת אליו יותר ומוחה לי את הדמעות... אבל יש דברים שאין סיכוי שיקבל ויבין אותם..... דברים שאני עשיתי בעצמי אחרי הפגיעה... עם הזמן למדתי שזה השלכות.. אבל יש מישהו שיסכים לקבל את זה?! האם הוא יצליח לתפוס את זה שהיה שלב שרציתי ללכת לפוגע בי?? וזה רק משהו קטן..... בקיצור, אידה תודה על התגובה. בהחלט אעשה מה שאמרת שזה לדבר על הדברים בלעדיו.. כנראה רק כך אדע לעשות את ההבחנה מה קשור להרגשות בהריון ומה קשור להרגשות כתוצאה מהפגיעה ואדע לטפל בהם. ומה שקשור להריון אדע להסביר לבעלי בצורה שלא יבהל שאיני רוצה אותו אלא יבין שזה מצוי בתקופת ההריון... ולגבי דברים שעברתי שלא סיפרתי לו.. יש דברים שאני כןלאט לאט מספרת.. יש דברים שטוב שלא יידע ואני אתפלל שכבר יהיו מאחוריי ואני לא אצטרך להתעסק בהם . ויש שהזמן לא מתאים... אולי בהזדמנויות אחרות יתאים לשתף בהם... ואולי לא יהיה כבר צורך..

תודה על התגובה.. כואב לי שאת חשה הזדהות (מצד שני אולי זה טוב?!) זה בהחלט לא פשוט המצב.. העובדה שהייתי בתהליך קודם הנישואין תרם לי להמשיך את הטיפול.. לפני הנישואים סיימתי קשר עם אדם נשוי כזכור לך וזה היה עבורי קשה מאוד מאוד מאוד.. אותו אדם נתן לי הרבה ממה שכבר שכחתי כמו לצחוק.. לצאת.. לבלות.. ובשל כך היה לי קשה לעזוב את הקשר (אם הייתי יודעת שהוא נשוי מתחילת הקשר ואת גילו האמיתי כנראה לא הייתי מתקשרת אליו כל כך.. אבל הרבה דברים התגלו רק לאחר שנקשרתי עמוק..) בשלב שניתקתי את הקשר הייתי זקוקה למישהו שיכיל אותי בעוצמות רבות יותר וסביבי לא היו כאלה לצערי.. אז נשכתי את השפתיים והקאתי את הנשמה להחזיק מעמד ולהיות במבט ישיר רק עם המטפלת. (כי מה שקרה לי בדרך כלל זה שכשהיה לי קשה חיפשתי משענת במקום שישכיח לי קצת מהכאב.. שאתנתק.. אבל הייתי פותחת בלי לשים לב חזית נוספת שבה אצטרך לטפל...) וכך עברו הימים... ימים של מוות בחיים... ואין לי מושג איך אבל יצאתי לפגוש בחור והמשכתי בפגישות כי תאם לי והוא הציע לי נישואין והסכמתי.... כל התקופה הזו בין הארוסים לחתונה הייתה קשה מאוד, הייתי מנותקת מהחתן שלי.... ומרוכזת בקשיים ובחסרים ובהשלכות...... סמוך לנישואי ולאחריהם הצלחתי להחזיר את השמחה לחיי. בן זוגי התגלה כדבר הכי מדהים שיש ולאט לאט זה העלה לי הרבה דברים שהדחקתי ושוב אני מוכרחה לטפל ולהאט את שגרת חיי... להבין ששוב הגיע תקופה שאני צריכה להחזיק חזק. להפחית אם צריך בקידום בעבודה ולהתמקד בעצמי- עצמי שיוביל לזוגיות טובה ולבסיס טוב לגידול הילד..... למה אני משתפת אותך בכל זה ? אולי כי הצלחתי לשמוע את הקושי במילים " אצלי זה קרה אחרי 20 שנה ובן זוגך אמר כמה פעמים שעוזב..." אני כל כך מתחברת למילים האלו... אומנם לא עברתי כזה הרבה זמן ואומנם בעלי תומך בי היום.. אבל עברתי את זה בהתחלת הנישואים.. היה לנו משבר גדול בעקבות הקשיים שנאלצתי להתמודד עם או בלי ידיעתו.. והוא יצא מהבית כמה פעמים והותיר אותי לבד.. עם פחד איום שהוא לא יחזור.. ושאני לא מתאימה לזוגיות.. ושאהיה גרושה ח"ו ועוד ועוד..... למזלי מה שעמד לטובתי זה שרק נישאנו והוא הבין שנישואים וזוגיות טובה וחזקה מצריכים השקעה והוא רצה ללמוד לשנות דברים בעצמו וללמוד גם אותי ולכן הלכנו ליעוץ... אבל עד שנהיה טוב אני התנתקתי ממנו... הרגשתי את הפחד שיעזוב כל מריבה ואפילו קטנה.. למרות שאמר שהוא לא חושב על זה יותר... אני בטוחה שאם הרגשתי כך אחרי כמה חודשים של נישואים שאין לי עוד ילדים וכו.. ק"ו שהדבר קשה אצלך שנקשרתם יותר ויותר.. ואם יש דברים שהוא לא ידע (כמוך כי לפעמים הדחקנו דברים ופתאום הם מציפים אותנו..) או שלא כמוך כי יש דברים שלא התאים לספר.. - בוודאי הדבר גורם לקשיים מרובים.. ויש צורך בסבלנות שנראית נצח.... אני יודעת שזה מגביר את הקשיים ככל שמטפלים מאוחר יותר.... זה כמו פצע שיכל להיגמר בפלסטר אם יטפלו בו בזמן ואם לא הוא עלול להתפתח ולגרור טיפול קשה יותר ויותר... אז ב"ה את בטיפול... ולמרות שזה עם תוספת של שנים ללא "תחבושת" אני מתפללת איתך שעם התמדה הכל יהיה טוב יותר... הכאב ייחלש לאט לאט ואפילו בזוגיות... כרגע זה נראה קשה והקושי מורגש בכל איבר בגוף אבל לאט לאט זה יתפוגג..... ייתכן שמה שניסיתי כאן לספר ולשתף מחוויותי.. בשבילך זה רק קצה הקרחון.. וייתכן שתמצאי בזה הזדהות ואולי גם תקווה..., לכן שיתפתי.. אוהבת אותך, מתוקה שלי.. ורוצה לאחל לנו רק טוב. והרבה הרבה כוח וסבלנות.. אני איתך אם תחליטי להוסיף, לחדד דברים, לפרוק, לצעוק, או לחבק ואפילו לשתוק... שלך, מתמודדת.

בנתיים,בוחרת לשתוק בחברתך... זה המון!! תודה

איתך בשתיקה.. חיבוק, מתמודדת