מרגישה כ"כ לבד...

אני מוצאת את עצמי שוקעת עמוק בפנים... אני נופלת עמוק עמוק בתוך בור בלי תחתית... לא יכולה להחזיק את עצמי, ואני לא רוצה......!!!! לא כאלו חיים רציתי שיהיו לי, תמיד היה לי קשה וחשבתי שזה בגלל כל כך הרבה דברים ופתאום אני קולטת כמה פגועה אני כמה שנים הדחקתי ולא רציתי לדעת כמה אין לי מה לעשות אבל ככה זה... וזה עצוב, עצב שקורע אותי מבפנים קורע!!! שורף!!! רותח!!! ואני יודעת שאם *אני* לא אעבוד קשה כדי לצאת מזה אף אחד לא יוכל לעשות את זה בשבילי ... אני חייבת לעמוד מול זה, מול הריק האדיר הזה שבתוכי ולנסות לבנות משהו חדש אבל מאיפה??? מאיפה יהיה לי כח??? אני כבר שבוע שלם בבית, מתחת לשמיכה בלי לעשות כלום חוץ מלבכות ולכאוב ולהרגיש לבד!!! לבד!!! וזה קשה לי וכואב... התחלתי לקחת כדורים נגד דכאון וחרדות אבל אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להרגיש טוב יותר, לא בטוחה שאני רוצה להתמודד עם זה, לא רוצה את המלחמה היומיומית הזאת מול עצמי ומול העולם האכזר שבחוץ... ותודה למי שקראה עד כאן!!!

מוזמנת להיות חלק מאיתנו לשתף ולחלוק את אשר הליבך לשחרר את השדים אנחנו כאן בשבילך מקווה שתוכלי להרגיש כאן פחות לבד אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש