אף אחד באמת לא מכיר אותי

אני בשקט צורחת.... אף אחד לא שומע זולגות במורד לחיי דמעות אך הן דמעות בלתי נראות מרות צורבות וכואבות אני זקוקה לעזרה האם לאף אחד לא אכפת?! האם מתייאשים ממני?! האם אין דרך נוספת בשבילי?! האם עד כדי כך הגעתי?! שאין עעוד אפשרות לתת עזרה ותמיכה?! הסבל הזה לא פוסק!!!! גם אם זה נראה שהוא מרפה- אל לי לטעות! הוא מגיע שוב בדקה שאחרי בצורה מורכבת, קשה ומסובכת... הוא מתחיל להיות יותר ויותר ממה שאני יכולה לשאת... אנא עזרו לי עכשיו- - - להיפטר הפחדים שלי!!! אנא עזרו לי עכשיו- - - דרך הייאוש הזה... דרך ההרמת ידיים הזו... אל נא תאמרו לי: "יהיה בסדר" כי זה ממש לא נראה מה שיהיה.. זה נראה רק סוג של בריחה כשקשה לכם מאוד להתמודד אני יכולה בקלות לוותר אני ממש על הסף הזה.. רק שמי הטוב ושם משפחתי עוצרים בעדי אבל תיכף זה יהיה מאוחר מידי אני בכיוון של- לוותר על הכל לעשות בלי לחשוב אבל יודעת שאח"כ לא יבואו ימים טובים יותר כי זו לא הדרך שבחרתי בכוונה תחילה ואז שוב אתחיל לנסות עד שיום אחד אצליח פשוט- להתאדות אף אחד לא באמת מאמין לי שמצבי רע וחושב שאני מספיק חזקה להתמודד מול נפשי המוזרה אף אחד לא מבין שזה לא אני האמיתית, זה דבר שגובר עלי ולכן- לא אני זו שתתפקד אבל כולם בוחרים לחשוב אחרת אז אני אומרת לכולם- הכי ברור שאפשר שמשהו רע מאוד עובר עלי אבל גם עכשיו, אומרים לי: הורי: "אנו לא יודעים איך מתמודדים עם זה" חברתי: "אני לא מבינה אותך, לא לא החברה שהכרתי, תתאפסי על עצמך.." המטפלת: "את בכיוון ההפוך,את בכיוון של איבוד שליטה טוטאלי" כלום ממה שהם אומרים- לא נקלט לי אני פשוט אטומה לא מבינה מה איתי ומה קורא לי עצוב לי ולרגעים שמח לא רוצה להרים ידיים רוצה שיעזרו לי לצאת מהמקום שהגעתי אליו רוצה שיעזרו לי לא להתדרדר עוד ואת הדבר שהכי מתבקש אני לא עושה- והוא לעזור לעצמי!!!! כי אני לא יודעת איך עושים זאת??? מהיכן מתחילים?? מה עושים בכדי זה?? מה המטרות?? ובכלל לא למדתי להיות אישה בזכות עצמי תמיד אני צריכה מישהו שיכוון אותי ואם אשיג דוגמא אישית טובה אהיה טובה אבל זה הרבה נדרש ממנה וכאשר אין לי אני בוחרת דוגמאות רעות וטועות ואז אני הולכת בעקבותם ונהיית יותר גרוע כי אם מישהו למעלה בהר דוחף אותי ללמטה יותר איני יכולה לעצור.... אני מתגלגלת ומתגלגלת עוד לכן איני יודעת לקום לבד איני יודעת מה טובתי ולעמוד על כך... אני צריכה מורי דרך שאיני מוצאת או יותר נכון- מוצאת אבל הם בורחים או סומכים עלי.............. והם טועים.. מתמודדת

מתמודדת יקרה, אני מכירה את המקום הזה שעליו את מדברת, הייתי שם. מניסיוני אף אחד לא יכול להוביל אותך החוצה מישם, אלא רק את. את היחידה שיודעת איך לעשות את זה, לכל אחת הדרך הנכונה לה. אין פה משהו קבוע ומוסכם שהוא הדרך הנכונה. הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך ושעזר גם לי הוא שאף אחד לא שווה שתסבלי כך בגללו. מי שפגע בך חי את חייו בשמחה, וגם לך מגיע להמשיך הלאה לחיים הטובים שאת ראויה להם. תאמיני בעצמך ואל תתני כוח ואנרגיות לדברים שנאמרו לך ע"י מי שפגע בך, ואל תתני כוח גם למעשים שנעשו. תפני את הכוחות והאנרגיות האילו אליך כדי להגיע למקום שאת מאמינה בעצמך שאת יכולה. ואת יכולה בגלל שכבר שרדת את הפגיעה ומה שנשאר הוא להתמודד עם הכאב וההשלכות שלה. יש אור בקצה המנהרה. הוא נמצא שם גם אם את לא מצליחה לראות אותו כרגע. שולחת לך חיבוק אם את מרשה. שלך - מציאות אחרת

אני מנסה להבין את דבריך, מבינה שהם מניסיון שלך אבל כ"כ קשה לבד ונראה לי שזה מה שיש ובלי נדר אני מבטיחה!!! שכשאני אפגוש במישהי שצריכה עזרה אני אתן לה את כול כולי כדי שלא תרגיש לבד כי הלבד הזה הורג וזו מילה קטנה להמחיש את זה בלי שום קשר אני טיפוס שנותן את כל כולי גם בחברויות וכנראה שבגלל זה אני מצפה לזה... מקווה שיבוא לי בעל כזה שידע לתמוך בי בכל המצבים הטובים כמו הרעים ואמן שיהיו רק טובים ומאושרים תודה בכל אופן מתמודדת

מתמודדת יקרה ביותר. קראתי אותך שוב ושוב והרגשתי את הייאוש שלך מעצמך, את הכאב על שבחווייתך מתיאשים ממך, הרגשתי את הפחד, החוסר אונים, הכמיהה לטוב, לשקט, לנחת רוח במובן הרחב והעמוק של המילה. עצוב לי שאת מתמודדת עם סערות פנימיות סוערות במיוחד, עצוב לי שהלב היקר שלך מרגיש בלתי נראה ומוכר, עצוב לי על הלבד הכל כך מבודד שאת מתארת וכ"כ הייתי רוצה להיות יכולה לשנות לך את המציאות, ככה, שתוכלי להרגיש באמת ומבפנים - שאת רוצה ויכולה להיות חלק ממנה, חלק ממך, חלק אמיתי, חי, נושם ופעיל - בחיים הללו. אני יודעת שישנם רגעים שהחוויה היא שכבר ממזמן חצינו את הקצה של הקצה, אני יודעת שלא אחת אנו עשויים לחוש שלא נותרה בנו טיפה דלוחה של כוח או רצון לאסוף את עצמנו, כדי שנוכל להיות חלק, חלק מעצמנו ומחיינו ואני יודעת שהתחושה שלא קולטים את החוסר אונים שלך ואת המצוקה השורטת הזו, קשה במיוחד. הרבה אין לי מה לחדש, כי אכן זה כואב, קשה ומרגיש כאילו לא ותר הכוח למתוח את הרגע הבא. אני רוצה שתדעי ששמעתי אותך, שמעתי באמת, ולמרות שאני יודעת שהשמיעה הזו עשויה להיות נטולת משמעות, בכ"ז חשוב לי שתדעי ששמעתי... הלוואי ויהיה לך הכוח לקבל אותך בחמלה ובחום, כי באמת באמת - רק לכך את ראויה, הלוואי ותוכלי לאסוף אותך פנימה ולהיות לך מה שהעולם לא מצליח להיות עבורך כרגע, שתצליחי לשמור עלייך באמת,לפגוש את כל חלקייך, לתת להם מרחב מחיה בתוכך, כך שהם לא יצטרכו להילחם על מקומות באמצעות הגברת כוחם ונוכחותם בנפשך, הלווי ותהיי אלייך רגישה, מכילה, שומרת, מגנה ואוהבת אוהבת. הרבה כוח, מנסה לרצות

תודה על ההבנה והתמיכה תודה על כך שאת מנסה להיות לידי בשעות קשות עבורי תודה על מילים חמות ואוהבות כן, אכן האדם שהכי אמור להיות קרוב אלי שזו- אני וגופי כ"כ מרוחק ממני כל כך לא תומך בי כל כך פוגע בי כל כך מעציב אותי דווקא הוא שאמור לתת לי חום אהבה קבלה תמיכה חוזק תקווה ועוד תודה שהארת את עיני אשתדל עד כמה שאוכל לתת לעצמי מה שאוכל! חיבוק אוהב, מתמודדת

אין לי כוח להשיב לכל אחת בנפרד אבל רק רציתי לומר תודה לכן מאודד קשה לי מאוד.

מה נדרש ממי? אני לא סומכת עלייך מי אמר ? סומכת על הקב"ה ועלי בלבד הביטי רק בעצמך האחרים לא חשובים ממש לא רק את מה שאת ואת המון יותר ממה שאת יודעת לא בורחת ממך את לא מגפה את עברת בדיוק מה שעברתי שותפה שלי לאותה סירה רק מה לא לטבוע למה אין הרבה חבלי הצלה ואני רק רוצה לתת לך מעצמי האם פשעתי ? שכך תכתבי ? היי זו אני תור שלא מוותרת לך ולא עלייך מה תעשי לי ? אואוא אולי תקראי למשטרת האינטרנט ? לעשות לי נונונו

אני יודעת שאת לצידי מה שהתכוונתי במה שכתבתי היה משהו שחסר לי- משהו עמוק יותר צורך נפשי ... את תמיד מחזקת אותי ומעודדת אותי לא ליפול אבל נמאס לי, נמאס לי כי תמיד אני מציגה וכולם נהנים מכך ולא מחזקים אותי ולא מעודדים נראה לכולם שככה צריך להראות ושזה מובן מאליו שאהיה כך וכו' אבל אני נאחזת בשיניים ורוצה כוח רוצה שידעו שזה בכלל לא ברור!! רוצה תמיכה רוצה הבנה ... ועל כך מגיעים המשברים על החסכים - בנוסף לפגיעה הנוראית שעברתי והחוויות החוזרות ונשנות.. אבל לאף אחד אין כוח אין כוח לתת חיבוק לשאול מה שלומי וגשת אלי לכתוב פתק או כל דבר אחר.. מעדיפים להתחמק והם מחכים שאשוב לעצמי (כלומר להעמדת פנים שלי) ואת וכמוך לא נותנים לי להרגיש את העצב כלומר לא רוצים שאהיה בו ואתן צודקות אבל זה מה שאני מרגישה! ואין לי הרבה כוח להסתיר זאת כי הכאב שלי הוא תהומי ואין סופי בור בלי תחתית מקווה שהצלחתי להבהיר לך מה אני מרגישה מצטערת אם זה לא ברור או פוגע בך כי את רק רוצה לעזור... ואני מבינה... אבל קשה לי קשה נוראאאאא מתמודדת

אני מאוד מבינה את הכאב שלך את הזעקה לעזרה את התחושה שאף אחד לא מבין מה שעובר עלייך! אני חושבת שזה מעולה שאת מצליחה להביע את עצמך במילים ולתת לכאב שמות הכתיבה מקלה על העומס הנפשי והשיתוף מחלק עם אחרים שקוראים ומזדהים מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב עכשיו שולחת חיבוק סמויה

לא תמיד קל לכתוב ובמיוחד למכתבים מלאי טריגר אני מודה לך שכתבת בכל אופן וניסית לתת לי כוח משלך אני שמחה שאת עסוקה בידול בנך כי זה לא נותן לך לחשוב על מה שעברת (מקווה) בינתיים אאחל לך בהצלחה בגידולו ובשאר גידול ילדייך תודה מתמודדת

מצטערת על ההרגשה הקשה תחושת הלבד הלמטה היאוש וחוסר האונים מול העולם אני כאן מושיטה יד אמצי סבלנות ואל תשכחי לראות את הכוס המלאה את ההשגים וההתקדמות שלך אני בטוחה ויודעת שעוד תגיעי רחוק איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il