רציתי לשאול את כולכן (יתכן טרי' בחלקו)

לכל הבנות כאן בפורום ,וותיקות יותר וחדשות כאחד חטולית,בובה,מתבוננת,מישל,מציאות,בוחרת,סמויה שחף, ובמיוחד לך - אחת יושבת מס' שעות מול המסך ומנסה להביא לידי כתב את התחושות וההרגשות שלי בחלקן דומה לרגשות שאתן חשות- צער וכאב על מותה של ילדה-בת-אישה שלא יכולה היתה יותר לעמוד בעומס החיים אשר היה מונח על כתפיה. מחשבות על "מה יכולנן לעשות עבורה ולא עשינו" ובכלל מה ניתן היה לעשות? בהרגשתי האישית ואין בי כוונה כלל ועיקר להרגיז או להכעיס איש וזו ההרגשה שלי כרגע, "ציפור נפשי" עכשיו ....נחה אולי כמו שלא נחה מאז ילדותה נערותה ובגרותה ואינה צריכה עוד להרגיש בכאב האיום והנורא הזה שעטף את חייה כל יום כל היום. בשלב מסויים של היום....... ביקשתי לעצמי את המנוחה הזו... ואני איני ......(אמיצה) ? מספיק. יכולות לומר לי מה אתן חשות בבקשה בבקשה

מקווה שהיא נחה... לא בטוחה שזו הייתה בחירה שלה אני זוכרת אותה עם הרבה קשיים מחפשת את התקווה נלחמת למרות שחייה את התופת לה נלקחו החיים צריך להעריך את החיים אפילו בשבילה לא לתת לפוגעים לנצח לנצח לחיות את החיים מקווה שתוכלי להתחבר מחזקת ומחבקת אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מה אני חשה??? המון כאב אכזבה קשה פיספוס של החיים אובדן צער בילבול חוסר אמון את מספיק אמיצה כדי להמשיך הלאה יש לך כל הסיבות שבעולם כדי להמשיך שלא תעיזי לחשוב על זה אפילוווווו גם כך אני מפורקת לגמרי דייייייייי לא יכולה יותר מצטערת אם אני מאכזבת אותך לא יכולה ולא רוצה להמשיך היה לי מספיק

בהודעה הקודמת, כשכותבים בפורום, המענה לא מיידי. לא יודעת להגיד אם היה ניתן להציל אותה. זה לא נושא שכ"כ קשור כאן, אבל אני חושבת שאם היו מעתירים סמכויות על עובדים סוציאליים, אז יתכן שכן. לגבי מה שרשמת גם כן בהודעה הקודמת, אני חושבת שזו יוזמה מבורכת לנסות להארגן מפגש אמיתי מהפורום הזה, שוב, זה לא תלוי בי, ולא יודעת עד כמה זה דיסקרטי כדי שלא יגיעו לשם "עלוקות". אבל עדיין, זו יוזמה נכונה.

האמת היא שאני לגמרי ממוטטת כרגע, וההודעה על מותה של ציפור שיתקה אותי עוד יותר, הפחד חוגג, ולא ניכנס לשם עכשיו. פשוט לא יכולתי שלא להגיב לשאלה הכל כך נוקבת האם יכולנו לעשות משהו? בבקשה תוציאו לכן את זה מהראש. כשבן אדם בוחר למות, הוא ימצא את הדרך לממש את זה ואף אחד לא יוכל לעצור אותו. אם זה מה שהוא רוצה הוא יצליח בסוף, במצב הזה כבר לא מודיעים לאף אחד, רק עושים את זה. ואם ברגע הקריטי קורה נס ונעצרים, זו הדרך היחידה לצאת מישם. רק אם הבן אדם עצמו מחליט לא לעשות את זה. הייתי שם ובנס יצאתי מישם ואני יודעת בדיוק במה מדובר כי זה עדיין טרי לי ומתעתע ומטלטל ברמות. סליחה אם פגעתי, כואב מאד ואף אחד לא אשם, במיוחד לא ציפור ז"ל שלא יכלה לשאת יותר. מה שעברנו יותר גרוע מרצח כי השארו אותנו לסבול אחרי שרצחו לנו את החיים.... :( כך אני מרגישה. סליחה, מציאות אחרת

את אמיצה, אמיצה, אמיצה, אמיצה!!!!!!!!!!!!! כמה שזה נשמע אבסורד, צריך הרבה יותר אומץ להישאר כא, בעולם הזה מלעבור לעולם הבא. כמי שהיתה במקום הזה, אני אומרת לך שנדרש ממני הרבה הרבה אומץ ותעצומות נפש להישאר כאן עם כל הסבל למען הבת שלי, מלא לדחוף אצבע ולהקיא את כל מה שבלעתי!!!!! אל תרדי על עצמך ותגידי: למה אין לי אומץ למות, ההיפך! תגידי לעצמך: כמה אני אמיצה וחזקה שאני נשארת פה ומתמודדת!! נכון, אולי לציפור הרבה יותר קל עכשיו (ואנחנו לא באמת יודעים מה יש אחרי החיים הגשמיים..)וכאילו ה"אומץ" הציל אותה, אבל אני לא חושבת שזו העצה שהיתה נותנת לך לו יכלה לחזור: שאת "פחדנית" ואין לך אומץ לעשות את מה שהיא עשתה! דבר נוסף בקשר להתאבדות הוא שכלל לא מדובר באומץ! לדעתי מדובר באיזו חוסר "שפיות" זמנית, שבה אין כבר יותר שיקולים של אומץ ופחד. אבא שלי למשל ירה בעצמו בתוך אוטו סגור, כיון את האקדח ללב - האם זה אומר שהוא אמיץ???? לא ולא!!! זה אומר שהוא נשבר!!! שלא יכל יותר ולא יכל גם לאותת לנו על מצוקתו ולדבר על כך או לבקש איזושהיא עזרה ממישהו!!! הרבה פעמים חשבתי לעצמי על כל מיני אנשים שהתאבדו מלבד אבי. למשל, על תרצה אתר: איך היה לה אומץ לקפוץ מקומה חמישית???? הרי זה כזה מוות אכזר!!!! אם כבר למות למה לא בדרך פחות כואבת?? האם זה אומר שהיא היתה נורא אמיצה?????? לא נראה לי!! זה פשוט היה המוצא האחרון שלה באותו הרגע, באותה השנייה. מאד יכול להיות שלו היתה שורדת את השנייה הזו, היתה נתקפת בפחד נוראי ומשתק שהיה מציל את חייה. לכן, יקירתי, אל תקנאי באלה שיש להם אומץ, כיון שאת האמיצה!!!! ואם צריך להסיק מסקנה אחת ברורה מכל העניין המזעזע הזה הוא לשתף, לשתף, לשתף, לשתף ,לשתף עד כמה שאפשר ובכל מצב!!!! נכון, יש בעיה עם הפורמט הוירטואלי, כפי שכתבתי בהודעתי למטה, אבל לי למשל אין שום בעיה לתת את מספר הטלפון שלי למי שזקוקה לכך! אני יודעת שזה קשה כשאתה במצוקה, אבל יודעת מה אני עשיתי אחרי שהקאתי את הכדורים ועדיין הרגשתי רע ורציתי למות ונקרעתי בין הרצון שלי לבין חובתי לילדה? פשוט לקחתי שוב רק כדור שינה אחד בודד (היתה לי עוד חצי חפיסה..) ושקעתי אל השינה המבורכת. לפעמים זה כל מה שצריך ע"מ תעבור שעת הזעם - ללכת לישון ולשים את כל המחשבות הקשות והרגשות והתחושות והמכאובים בצד. מקווה שמילותיי יגיעו אלייך ושתראי בהן איזה היגיון וקרש הצלה וגם אם לא תכתבי שוב ועוד ועוד ועוד עד שנוכל לעזור לך להמשיך להיות איתנו כאן!!! ושוב, אם את רוצה לדבר ממש ולא רק וירטואלית - בכייף! רק תגידי ואשלח לך את המספר שלי.

אנא פני לאידה היא תתן לך את המייל שלי.

על ציפור נפשי עבר סבל נורא קראתי בחדר שלה היה לי איתה עניין ועומק הייתה לה כתיבה יוצאת דופן! ו..השרשור האחרון בו התכתבנו זכור לי היטב. ומאז לא..לא שמעתי ממנה, חוץ מכך שהחדר שלה התפרסם. יודעת? היא נהגה להתכתב איתי ופתאום הפסיקה אחרי אותו שרשור וגם אני שנתקלתי בה פה ושם..הרגשתי מעין מרחק ולא העזתי להתקרב .. וכך זה נשאר ממש פספוס! ראיתי את ההודעה המצמררת ששלה אחת הבנות- עם הכתובת הייתה על הקיר. וחבל שלא כתבתי משהו, נתתי משהו למילים יש כוח ככ חבל לי שלא היינו חברות.. ובאשר לך יקרה, בהזדמנות זו אני רוצה לומר לך משהו שרציתי להגיד לך כבר הרבה זמן ולא מצאתי הזדמנות לכך ועכשיו אעשה את זה זה התגבש לי לפניי יומיים ללא קשר חלילה ל.. זוכרת שהיכרתיך פה והיית ככ אחרת קולך היה חלוש, מהוסס לא מובן.. שבר-כלי היה לי קשה בהתחלה לקלוט ולהבין מי זו מרום היית אומרת: "לא כמו מרום של פעם" רצית לחזור להיות ככה, של פעם.. והאמנת שכבר אבוד... חלף הזמן גם אצלי השתנו דברים לא שמתי לב.. ו..פתאום אני מרגישה אותך אחרת מפעם לפעם קולך עולה ועולה יותר ויותר הולך ומתחזק עד לכדי אותה מרום ההיא של פעם עם החכמה והאומץ עכשיו את במקום אחר לגמריי במקום שאת נותנת לי כוח! וזה מדהים איך דברים השתנו ולא שאני חלשה אני אישה דיי חזקה! ובכל זאת אני נעזרת בך ככתף תומכת כי קולך נשמע חזק וברור כיום, ברור לי היטב מי זו מרום אישה עם כוחות יכולות ושכל והרבה הרבה דברים טובים אישה שלא מוותרת לאחרים ולעצמה ויש לך כוח להשתנות בתהליך כי את פשוט עברת שינוי מדהים ואני מאחלת לך שרק תעלי ותעלי עוד ועוד הכי למעלה שאת מסוגלת לטפס כי יש בך ככ הרבה מה לתת וזה שאת ככה נאחזת בציפורנייך ומשיבה לעצמך את כוחותייך זה אומץ בעיניי הוויתור לצערי הוא הפסד גדול לכולנו. לא ניתן לך מנוחה, שמעת? ושמחה שאת לא מספיק אמיצה להיפך ,את גיבורה בזה שאת נלחמת בזה שאת נשארת שלך, (: סמויה