בא לי.... :( ט

בא לי, כל כך בא לי למות ואפילו את זה אני לא יכולה לממש כי אני פחדנית מידי, לא הצלחתי לעשות את זה כל כך הרבה פעמים... גם הפעם אני רק רוצה, רוצה ואפילו את זה אני לא יכולה לעשות. אני גדולה על עצמי, לא מצליחה להשתלט על עצמי ועל כל מה שמשתולל בתוכי, ואם אני לא יכולה למה שמטפלת תרצה להתאמץ? והמטפלת הזאת כאילו מנסה להפיל אותי, הורסת את כל מה שבניתי בכל כך הרבה מאמץ. כבר הרגשתי יותר טוב למרות הקושי שעוד קיים בי ומפגישה לפגישה אצלה אני רק מתדרדרת. חשבתי שאם בחרתי בחיים זה בלתי הפיך וזה התהפך בענק. היא כבר אמרה לי שזרקתי שני טיפולים ושאם אני אזרוק גם אותה סימן שאני לא בסדר. ומבחינתי הייתי מוכנה חזור לכל אחד מהטיפולים הקודמים שהיו לי, ואני לא רוצה לחזור אליה. בתוך הטיפולים הקודמים חיכיתי לכל פגישה ולכל פעילות עם המדריכה, ועם המטפלת הזאת גם אם יהיה חודש בין פגישה לפגישה זה ירגיש לי קרוב מידי, לא מרגישה שרוצה ללכת לפגישות איתה. מרגישה שאין לי מקום אצלה, שאין רצון לעזור, שאין ולא תהיה תמיכה, שהיא דוגלת בעבודה עצמית. אני אמנם עובדת לבד ועובדת קשה מאד על עצמי ואולי אני טועה אבל למיטב הבנתי הולכים לטיפול כשזקוקים לעזרה, ותפקידה של המטפלת לעזור ולתמוך לא? אם לא כך המצב אז למה צריך טיפול? ואם מטפלת מלאה בכל כך הרבה ארס מי צריך אותה. ההתמודדות עצמה מספיק קשה והיא לבד עולם ומלואו, לא ניראה לי שחלק מהטיפול הוא גם להתמודד עם מטפלת תוקפת, כאילו לא התעללו בי מספיק, לא צריכה שגם היא תכנס לתפקיד הזה. להגיד לי שאם רע לה מלטפל בי, היא פונה לפסיכולוגית שלה ולמדריכה שלה ומשלמת על זה הרבה כסף, זה אומר שאני צריכה לדאוג לה ולשקול מילים לפני שאני אומרת אותן כדי שהיא תרגיש טוב? כאילו אני מטפלת או מטופלת? אני צריכה לדאוג לה? הכל הזוי כאן, ואני מבולבלת ומיואשת לגמרי ועוד לא נגעתי בכלל בהתמודדות שלי, בפגיעה שלי שבשביל להשתקם מימנה בעצם הגעתי לטיפול. מרגיש לי הזוי ברמות הסטריות ואני באמת לא יודעת ולא מצליחה להבין מה אני צריכה לעשות עם זה, רק מתייאשת כל הזמן יותר ויותר. סליחה שכתבתי את כל זה כאן. לא יודעת אם זה נכון, לא יודעת איפה לשים את עצמי ואיך לפתור את זה. לא רוצה כלום יותר, כבר לא איכפת לי, כנראה שצריכה להשלים עם זה שאין לי חיים.... מציאות אחרת

מציאות יקירתי כל כך מצירה על התחושות הקשות שאת מתמודדת איתן בעל כורחך המטפלות הקודמות שלך היו רכות איתך-כנראה שהן רכות מטיבען אצלן הצלחת לעבוד ולהתקדם ובגישה שלהן מצאת מזור מקום לדבר , הבנה , רכות , מילה טובה , עידוד ועוד,,,, לא כל המטפלות עובדות בשיטה הזו , ישנן מטפלות שהגישה שלהן יותר אגרסיבית , לגמרי לא תלויה במטופלת אלה במטרה שהמטפלת רוצה להביא את המטפלת לשם , כלומר-אם היית בטיפול בגישה רכה ועזבת מכל סיבה שהיא את הטיפול , יתכן והמטפלת הזו חושבת שגישה רכה לא טובה לך אלה גישה אגרסיבית , על מנת שלא תהי עטופה כל הזמן בחום ורכות כמו בחממה אלה ההפך ,אולי אם תרגישי מאויימית -מה שאת די נכון לעכשיו -פשוט תקומי ותילחמי ולא משנה על מה , כלומר שלא תהי מתרפסת -או ילדותית סליחה על המילים האלה , אני לא חושבת שאת כזו אבל הכרתי מטפלת אחת שהיתה כמו המטפלת שלך ,היא היתה תוקפנית וקפדנית מהרגע הראשון כאלו שהיא באה לעשות לי סדר בחיים המבולגנים שלי ,אני מניחה שאת יודעת למה אני מתכוונת , הכוונה שלה אינה רעה או נגדך , יש מצב שהמטפלת שלך רוצה לראות אותך מגיבה ,יש לה את הגבולות שלה עם כל מטופלת לפי ראות עיניה , מסקרן אותי להבין למה המטפלת שלך מהמרכז אומרת לך כל הזמן שהמטפלת הזו מאוד טובה עבורך ,שאיתה את תעבדי ויהיה לך טוב איתה , אם את סומכת על המטפלת הטובה מהמרכז , את אומרת שהיא מלווה אותך כבר כברת דרך לא קטנה , למה שלא תישאלי אותה לפשר ההתנהגות שם המטפלת הנוכחית ? מה יש שם בהתנהגות שלה שכולם אומרים עליה שהיא טובה ובסדר ושאת לא מסתדרת עם אותו בסדר שלהם ?האם יתכן שהיא נוהגת כך מסיבות ברורות שאחר כך יוכיחו את עצמן כנכונות או ש,,,,,מה ? את יודעת , שלא תמיד יש כימיה בין מטפלת למטופלת מהרגע הראשון , לפעמים יש מצבים שמראים בוודאות שזה מתהפך תוך כדי טיפול , מה שנכון , ואת מאוד צודקת שאינך אמורה לדאוג למטפלת שלך אם היא הולכת לטיפול כזה או אחר בגלל אייך שהיא מרגישה אחרי טיפול במטופלת ,זה בכלל לא לענין להעלות את זה בפניך , זו הבעיה שלה בלבד ,מסכימה איתך שזה לגמרי נשמע הזוי אך בהחלט לא סיבה להתייאש ,יקירתי , את חייבת לקחת עצמך בידיים ולבדוק מה את עושה הלאה , בשום פנים ואופן אסור לך לא להכנע ולא להרים ידיים , אחרי שיצאת מהצרה שהיית בה את חייבת להמשיך קדימה ,לא ליפול ! תבררי שוב לגבי מטפלת אחרת ותפני לטיפול ,אם היא מרגישה שאת חוסמת אותה מלהתקרב היא היתה אמורה למצוא את הדרך לפרוץ את הדרך ולהגיע אלייך , איפה תשימי את עצמך ? על המפה כמובן -בדרך למציאת מטפלת חדשה ,אל תבקשי סליחה מתוקה ,כאן זה ה-מקום-להוציא הכל מחבקת ברכות מתוקה חטולית

קראתי את מילותייך ואני מאד מודה לך שהגבת. אני לא מסוגלת כרגע לענות כי מרגישה כבר לא מתפקדת, למרות שאני גם לא מצליחה להרדם, לא עייפה בכלל ומיצד שני, הראש לא מסוגל כבר לחשוב. מתפוצץ לי הראש מרוב מחשבות במשך כל היום, אני אגיב מחר ושוב תודה רבה על המילים הרכות. חבוק עוטף גם לך, שלך - מציאות אחרת

תודה יקרה על התגובה המאד מושקעת ועל המילים החמות. האמת היא שנכון לעכשיו להרגשתי עם הפעולות של המטפלת היו כדי להתקרב אלי ולחדור את החומות שלי, היא השיגה את ההפך הגמור מימה שרצתה להשיג. ואם זאת הדרך שלה להראות לי שהיא רוצה לעזור לי, אז בשבילי זאת ממש ממש לא הדרך הנכונה. מתחיל להכעיס אותי (וזה טוב כי אני לא יודעת לכעוס), שבמקום להתמודד עם מה שאני באמת צריכה להתמודד אני שורפת אנרגיות חיוניות לי על המטפלת ועל ההתנהלות שלה מולי והפגיעה והטיפול בפגיעה נישארים הרחק הרחק מאחור. בקצב הזה ובצורה הזאת אני בספק אם יהיה לי האומץ בכלל לשתף אותה בזה אי פעם, כי לא הצלחתי לעשות את זה עם אנשים שממש תמכו בי וידעתי בוודאות שאיכפת להם מימני כולל שני הטיפולים שעזבתי. בעצם המטפלת הקודמת הבינה שטעתה ונסתה מאד לתקן את הטעות ולגרום לי להרגיש טוב יותר בלי לבקש מימני שאחזור בי מהחלטתי לעזוב אותה, כאילו התאמצה בשבילי נטו, והמדריכה גם היא בדרכה הראתה לי שהכל היה לטובתי, גם אם הסתבכתי מאד מימה שקרה, ואני יודעת שמה שהיא עשתה עד כמה שהיה לי קשה עם זה בסופו של דבר הציל את חיי. לעומתן אני לא יכולה להגיד דברים כאלה על המטפלת הנוכחית שלהרגשתי רק פוגעת בי ומנסה וגם מצליחה לפרק אותי לחתיכות קטנות. להגיד לי שהיא צריכה לשלם לפסיכולוגית שלה הרבה כסף כדי להרגיש טוב יותר אחרי שהיא מטפלת בי, מראה לי שלא ירחק היום והיא תבעט בי בעצמה ואולי היא מנסה לגרום לי להעיף אותה כדי להשאר בתחושה שהאשמה בכשלון הטיפול היא שלי ולא שלה. ולזה מצטרפת האמירה שלה שכבר זרקתי שני טיפולים לכן אני אשמה, דבר שעוד יותר מחזק את דבריה. זאת התנהגות של פוגעים להעביר את האחריות על מעשיהם אל הקורבנות שלהם.זה ניראה לי כמו התנהלות ממש ממש לא מקצועית ועל זה אני צריכה לסמוך? איך אפשר? ולצערי המטפלת מהמרכז בוטחת בה... בקיצור אני מרגישה כל כך לבד, נופלת על אזניים ערלות. בעת הפגיעה לא העזתי לדבר ולא ראו אותי, והאשמתי את עצמי בזה, ועכשיו אני זועקת לעזרה וגם ככה לא רואים אותי? למה? איך מגיעים למצב שכן יראו ויבינו שמשהו כאן לא עובד? ואם זה לא עובד למה להתבצר בזה? למה לא לנסות משהו אחר? לא רוצה שהמטפלת תהיה חברה שלי, לא רוצה שתחבק, לא רוצה שתתקרב אלי פיזית, לא רוצה להיות תלויה בה ואני לא תלויה בה, אבל רוצה להרגיש שהיא רוצה לעזור לי, שאיכפת לה, שאני חשובה בעיניה, שיש לי מקום אנושי אצלה בחדר ולא שאני עציץ או שק חבטות. שבעתי מיזה, זה היה כך כל חיי, ולא מרגיש לי מתאים שז יהיה גם בטיפול, זה פשוט הזוי... בגדול כמו שזה ניראה כרגע, אני צרכה להחליף מטפלת, ומרגע לרגע אני יותר נכנסת לחוסר אונים, כי זה פשוט לא הולך, כל מה שרציתי הוא רק שיעזרו לי להתמודד עם דברים שגדולים עלי, לא רוצה קביים, רוצה לבד ולא יכולה לבד בעניין הזה כי אין לי כיוון, ובעצם כל מה שקורה עד עכשיו בטיפול רק מרחיק אותי מהבעיה האמיתית, כמה אפשר? אין לי כוח לסחוב יותר, ואין סיכוי שבדרך הזאת זה יראה סימנים של סוף... הכתיבה מתחילה להתבלבל לי שפכתי כבר יותר מידי. חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

הטיפול שלך נשמע עכשיו מאוד קשה. היחסים עם המטפלת אינם טובים. לדעתי, בטיפול טוב צריכה להיות הרמוניה, הכלה קבלה אהבה אמון כל הדברים שאין לך בחוץ אבל בטיפול הם צריכים להיות, כי אחרת.. אספר לך מניסיון (לא הנוכחי) שהיה לי טיפול מסוג קצת אחר לא ספציפי לנפגעות. לא משנה, בכז טיפול שהייתי באה למטפלת הייתי מרגישה אהבה גדולה, הערצה כלפיה גם אהבה שלה אליי חברתי הכי טובה אשת סודי הכי מבינה ומקבלת מפרגנת כן..גם הייתה מחלקת מחמאות על מראה וכאילה! מאוד נעים.. מה שהיה תורם הרבה להרגשה הטובה. כי בחוץ יש המון ביקורת סיפרתי לך על האירוע.. אז לפחות בחדר טיפולים... ואצלה פעם ראשנה (מרוב שבטחתי בה) התחלתי לפתוח את הסיפור של הנפגעת וכל זה רק אצלה! אך לצערי , בהקשר הזה הטיפול הזה נגמר בצורה לא טובה אבל לא משנה העיקר שאני זוכרת לטובה את כל התחושות המדהימות שחשתי שם. וזה דבר שלקחתי איתי לכל החיים. לכן יקירתי, טיפול כזה כשלך אני הייתי שוקלת ל... אבל עוד פעם זה רק אני. ואולי אני טועה. רק רציתי להמחיש לך שיש מטפלות שאת יכולה והרגיש אצלן אחרת את הכי טוב שבעולם! ומגיע לך. שולחת לך חיבוק, סמויה

קודם כל סליחה אם אני אחזור על דברים שכתבו לך ניסיתי לקרוא את כל השירשור ווואו בנות כל הכבוד על ההשקעה. אבל הריכוז שלי גרוע ואני לא הצלחתי לעמוד בקצב המילים.... סליחה באמת אני מסכימה עם חטולית (כבר אמרתי לך שאת חכמה?!) שיש סוגים שונים של מטפלות יש המטפלות בגישה אימהית עוטפת מחבקת ויש את הקשוחות אלה עם הדיסטנס הגבולות הברורים. זה לא אומר שמי שמטפלת מחבקת היא טובה! אני בטיפול כבר11 שנה היו לי המון מטפלות רובן היו חמות אוהבות. במקביל בעצם הן שברו כל גבול טיפולי בזה שעטפו אותי הכילו אותי שמעו אותי ומרוב שהן חוו אותי הן לא באמת טיפלו כנראה.. כי הן הפכו רגישות אלי..במקום להועיל זה הזיק מסתבר לפני 3 שנים הגעתי למטפלת קשוחה מנהלת מחלקה שכולם כינו אותה שטן. שנאתי אותה באתי אליה ואמרתי לה בפנים שאני שונאת אותה צעקתי שאני לא אבוא אליה לטיפול נאבקתי כמה שיכולתי הפסקתי באמת להגיע... בשלב מסויים הבנתי שאין לי ברירה והתחלתי לבוא פעם כן פעם לא... היא לחלוטין לא היה רכה היא אישפזה אותי בלי סוף אישפוזים כפויים. ונתנה הוראות מזעזעות לקשור אותי (כל האשפוזים הקודמים והיו המון אף אחד לא העיז לקשור אותי זה תמיד היה נגמר בבידוד). כשאמרתי לה שהיא ממקש קשה ולא מבינה שהיא רק עושה לי נזק היא ענתה לי : "חוסך שבטו שונא בנו" היו לנו המון חילוקי דעות לאורך הדרך... לאורך כל השנים הוגדרתי מקרה קשה, לא ברת טיפול, לא ברת שיקום.. האשה הזאת הצילה אותי... עברנו יחד דרך חטחטים אבל היא פשוט הצילה אותי מעצמי בזכותה נכנסתי לתהליך מדהים יחד איתה נלחמתי על עצמי היום היא האדם הכי קרוב אלי. מה שאני מנסה להגיד לך זה תני לדברים זמן... וזה שהיא קשוחה ונראית רעה לא אומר שום דבר באמת..... אל תוותרי עליה כל כך מהר

"חושך שבטו שונא בנו"

תודה יקרה על השיתוף והכנות. הסיפור שלך מאד מרגש והדרך שעברת מעוררת השראה. ממש ממש מעריכה את הכוחות שלך ואת היכולת להחזיק מעמד ולנצח... באשר אלי, ראשית המטפלת הזאת לא כל כך קשה, אלא לא מראה לי שהיא רואה אותי ושהיא רוצה לעזור לי. לא מרגישה שהיא שם בשבילי ואיתי ובפעם האחרונה היא הגדילה לעשות ולהרגשתי האשימה אותי בכשלון של הטיפול כשהיא אמרה לי שכבר זרקתי שני טיפולים לפניה ואם אני אזרוק גם אותה סימן שמשהו בי לא בסדר, בעוד שהאמת היא שבשתי הפעמים הקודמות זרקו אותי מהטיפול ולא אני זרקתי את הטיפול. בנוסף להגיד לי שהיא משלמת הרבה כסף לפסיכולוגית שלה ולמדריכה שלה כדי שיעזרו לה להרגיש יותר טוב אחרי ובגלל הטיפול שלה בי הוא משהו לא מקצועי. אני לא רוצה שהיא תהיה חברה שלי וגם לא רוצה שתחבק אותי או שתהיה כמו אמא בשבילי. כל מה שאני רוצה הוא להרגיש בטוח אצלה ולהרגיש שהיא רוצה לעזור לי ושם בשבילי ואיתי, ולא כך הם פני הדברים. היא לא מוכנה אפילו להראות לי במילים שאיכפת לה מימני, שהיא רואה אותי. טוענת שיש לי מלא טענות אליה כשבעצם אני רק רוצה להרגיש שיש לי גב מימנה, משהו שאפשר לסמוך עליו. היא לא הייתה מסוגלת לגיד לי בוודאות שהיא רוצה להיות המטפלת שלי ורק אמרה שאם היא לא תרצה היא כבר תודיע לי. אי אפשר לסמוך על דבר כזה, למרות שאחר כך היא קצת תקנה וכתבה לי שהיא מקווה שנצליח להתגבר על כל המכשולים בטיפול שלנו... חיבוק עוטף מימני אם זה בסדר, והמון תודות לך, שלך - מציאות אחרת

נכון שקשה עכשיו ויש לך הרבה כאב הרבה ציפיות וגם אכזבות זו זכותך המלאה לחפש ולמצוא את הטוב ביותר עבורך... גם אם זה לוקח זמן וגם אם יש הרבה תחנות בדרך!!! אל תוותרי אל תאמיני שאין יותר טוב ואל תקחי אשמה לא לך בדקי את עצמך בדקי אופציות אחרות אני מאמינה בך! את קצת פחות בעצמך!!! אבל תסמכי על עצמך ועל מה שאת מרגישה רק שם התשובות. אם את זקוקה לעזרה או התיעצות פני אלי במייל שנה טובה יקירה שנה של אמונה בעצמך של פתיחת דלתות למציאות אחרת...חדשה טובה יותר מגיע לך!!!!!!!!!!! איתך אידה

תודה על האימון בי ועל המילים החמות. פתחתי את הנושא הזה כאן כי יש כאן הרבה נסיון טיפולי, מן הסתם כולן כאן היו או נמצאות בטיפול או מחפשות טיפול. בתחושת הבטן שלי אני לא נמצאת במקום הנכון, אבל כולם חושבים הפוך מימני, כולל מי שהיפנו אותי למטפלת הזאת. הדבר האחד שאני יודעת בוודאות הוא שטיפול גם אם הוא קשה אמור במובן מסויים לחזק או לתת הרגשה טובה יותר באיזה שהוא שלב. אצלי אני מדרדרת מרגע לרגע, מתייאשת מהטיפול ומהמטפלת, מרגישה שאני לבד בטיפול הזה, מרגישה שכל מה שבניתי ועד כמה שהרמתי את עצמי, הכל יורד לטמיון, פשוט הולכת לאיבוד, ואני לא ממציאה דברים, אם כי ברור לי שאנשים שונים מסתכלים אחרת על דברים, ובכל זאת יש דברים שאני לא חושבת שאני צריכה לשאת אותם, כמו להאשים אותי שאני לא בסדר ושזרקתי כבר טיפולים אחרים, לכן מן סתם גם הטיפול הזה יזרק? לא זרקתי, אלא ניזרקתי, וגם זה לא עושה אותי בסדר אבל יש הבדל בין לזרוק ללהזרק, ובמיוחד שעד כמה שזה תלוי בי הייתי בוחרת להשאר עם המטפלת הקודמת וגם עם המדריכה. שאני גורמת למטפלת להרגיש רע ושהיא צריכה לטפל בעצמה אחרי שהיא מטפלת בי? אני מביאה את עצמי עם הסיפור שלי וההתנהלות שלי. אילו הכל היה טוב שם לא הייתי זקוקה לטיפול... בקיצור הולכת לאיבוד, לא מרגישה מוכלת, לא מצליחה להכיל את עצמי, לא מרגישה מובנת, ובשורה התחתונה אני זאת שהורסת ושלא בסדר, מן הסתם כמו תמיד משחר היותי... שלך - מציאות אחרת