*טריגר*, לא קל

שהייתי קטנה הייתי כותבת המון, מאז שלמדתי לכתוב, שזה אומר כיתה א'.. ולפני בערך שבועיים חזרתי לכל היומנים שכתבתי, לכל המכתבים שכתבתי שלא נשלחו מאוד, המון מכתבים גם לאלוהים שיוציא אותי... הרגשתי שבני האדם חסרי אונים במצבי, רק כוח גדול כמו אלוהים יכול להוציא אותי מהמקום הזה. וחשבתי לכתוב לכן מכתב קטן שכתבתי, כתב ילדותי ולא ברור..אם הייתי יכולה הייתי סורקת לכן אותו לכאן כדי שתבינו על מה מדובר, על הזוועה שכתובה בכתב של ילדה כ"כ קטנה, עם שגיאות כתיב, ומה הקשר למה שכתוב ולילדה הקטנה? אלוהים יודע. טוב, אז הנה... "ראיתי היום בטלביזיה משהו על ילדה קטנה ולא הבנתי ובעצם קצת כן, אמרו כל מיני מילים כאלו שפחדתי לשאול את ח' ואז חשבתי ששאל את ו' אבל גם פחדתי שהיא בכלל לא תבין. רציתי גם מה זה אומר שהוא עושה עלי פיפי ולמה הוא עושה את זה ולפעמים זה מגעיל אותי ואני מקיהה, אני מרגישה שזה אסור ורע, תמיד ידעתי. גם שהייתי ממש קטנה אבל אסור לי להגיד ואף אחד לא יאמין לי. אני מפחדת שע אגיד גם למישהו אז הוא יעשה משהו ל-א' כמו שהייתי קטנה ולא הצלחתי לשנות את זה. למה ראו בטלביזיה את מה שקרה לילדה וגם לי זה קורה ואף אחד לא שם את זה בטלביזיה?" אוקי, אז קצת הסבר- ח' זו דודה שלי שגרתי אצלה ו' זו דודה אחרת שאהבתי ו-א' זו מי שילדה אותי. זה נכתב כשהייתי בת שמונה וחצי בכיתה ג' ועכשיו- לקחת נשימה עמוקה ממש עמוקה לריאות. כל כך הרבה יומנים מלאים בכתב של ילדות קטנות, מלאים בכל ההסתרות שלי וכל הכאבים, וכל כך הרבה שאלות וחוסר הבנה ובעיקר-מתי זה יגמר? ואיך זה יגמר אם אף אחד לא יודע. זה יחסית מגיל מאוד צעיר, יש לי גם דברים שכתבתי יותר מאוחר..שיותר ברורים ויותר ארוכים.. שבת מבורכת, ציפור

ציפורי מתוקה רוצה לומר לך - שגם אני כתבתי יומנים מגיל מאוד צעיר זה לא הזמן ולא המקום להעלות באוב את מה שאני כתבתי אחרי שנישאתי -ירדתי עם בעלי לשרוףףף את היומנים כדי שאוכל להתחיל פרק חדש בחיים שלי -ולנסות להשאיר מאחורי את הזוועת ההם ,יכולה בקלות להבין אותך ,ואת הילדה הקטנה והחכמה , שראתה והבינה , שידעה שזה לא בסדר רק לא יכלה לשנות כלוםםםםם למעשה , מה זה עושה לך כיום כשאת קוראת את הזכרונות ההם ? ממחיש לך מחדש שאת לא שכחת עד היום ? את מבינה למה תמיד אני מזכירה לך כמה שאת חזקה ? שולחת חיבוקים מכאן ועד אלייך יקירתי שבת שלום חטולית

חטולית, אני מבינה למה את מזכירה לי כמה אני חזקה, אבל לפעמים החוזק הזה, והכוחות האלו מעייפים.. תודה על החיבוקים, הגיעו...שולחת לך חזרה, איך את? איך את מרגישה אחרי שבוע שעבר שלא היה לך קל? ציפור

זה כל-כך נורא! יחסית לילדה בת-הגיל שכתבה את זה למרות שגיאות הכתיב יש כאן התנסחות מאוד גבוהה יחסית לילדה קטנה כי הילדה הקטנה שבך התבגרה בעל כורחה נגזלה ממנה התמימות של הילדות ובמקומה יש עכשיו רגשות אשם, בושה ,מבוכה.. ילדה צריכה לכתוב ביומן שלה על.. לצייר ציורים ולקשט בפרחים בטח לא לכתוב ברמה יוצאת דופן שמגדר הרגיל על סודות אפלים ונסתרים! באמת שיתוף יוצא דופן מצידך לחשוף יומן נוראי כזה. זה תיקון לילדה הקטנה ששמרה בסוד שכתבה רק ליומן שלה והנה עכשיו, עוד ועוד זוגות עיניים מצטרפות לתוך היומן שלך. עוד ועוד זוגות עיניים מבינות את המשמעות הנוראית. את מלחמת ההישרדות היומיומית על שלמות נפשך וקיומך.. עוד ועוד זוגות עיניים יודעות.. דומעות..בשבילך עיניים טובות.. מסתכלות עלייך במבט רך של אהבה מביאות לעולמך אור ושלווה.. סמויה

סמויה יקרה, אכן יש התנסחות מאוד גבוהה יחסית לילדה כה קטנה, תמיד הייתי בוגרת וחכמה אני גידלתי את עצמי לבד, והרי ילדה לא יכולה לגדל את עצמה אני באמת שלא הייתי ילדה.. ביומן גם רואים את ההסתרות והתחבולות שהייתי עושה, כדי שאף אחד לא יגלה, תמיד כדי ש"אף אחד לא יגלה", מה שמחזיר שוב אותי לעמדת ה-אשמה. וכתבתי המון על הפערים, לא קראתי לזה פערים..אבל רואים שאלו פערים, כתבתי המון על החיים הנורמטיבים שניהלתי בתוך מסגרת בה"ס עם חברות נורמטיביות בעיר יפייפיה ששואפת למצוינות... תודה לך על העיניים.. אור ושלווה? אמן אמן שאזכה להם אנ נורא מייחלת לשלווה הזו.. המשך שבת נעימה, ציפור

אין ספק שכואב לקרוא מילים כאלה במיוחד כשנכתבו ע"י ילדה קטנה כואב שהילדה הייתה עד כדי כך מפוחדת שלא יכלה לספר לאף אחד מה עובר עליה כואב שנאלצה להתמודד עם כל השאלות האלה לבד כואב שנאלצה לעבור את כל מה שהיא עברה ילדה כל כך קטנה ונבונה ילדה שנלקחה ממנה הילדות, התמימות והנאיביות הילדית אותה ילדה שעדיין חייה בתוכך אך היום את נותנת לה מקום מאפשרת לה לדבר פותחת את הסוד הנוראי הזה הסוד איתו נאלצת לחיות שנים על גבי שנים אך לא עוד! גאה בך ציפורת מתוקה!!! צריך הרבה אומץ על מנת להפסיק לשתוק ולהתחיל לדבר, לצעוק! מחבקת אותך - הגדולה והקטנה, מכל הלב שחף

שחפית יקרה, תודה לך על המילים, על החיבוקים לקטנה ולגדולה.. תודה לך על הלב שנפתח עבורי..תודה. וכן, אני מאפשרת לה לדבר, מזכירה לעצמי לא לתלוש את שערותייה ולהכאיב לה כ"כ, מזכירה לעצמי שהיא לא אשמה ואני לא אשמה והיא לא הייתה יכולה לברוח ואני לא הייתי יכולה להחביא אותה או לגרום לה לברוח.. מזכירה לעצמי ששתינו היינו חסרות אונים משתדלת, לא קל...דורש כל הזמן תזכורת פנימית שלא תמיד יש לי כוח אליה.. שלך, ציפור

רואה אותך ילדה קטנה בוגרת לגילה שואלת שאלות את יומנה היקר הדבר היקר , האמין ביותר שהיה מוכן להקשיב ולספוג את לחץ ורעד העפרון ששחרר ליבך הקטן והכואב... והיום כמו אז עם כל כך הרבה אומץ וכוח לכתוב, לקרוא יומנים, להעתיק מכתבים להוצא... לשחרר...לדבר בלי סודות יותר איתך יקירה אידה