היום שאחרי

התעוררתי אתמול בבוקר עם הברכות המרגשות שלכן בלב באופן די מפתיע ובמזל כי שכחתי לכוון את השעון לעבודה. הייתי צריכה להתכונן תוך חצי שעה מה שבד"כ לוקח לי שעות. ישנתי נפלא, הלכתי לישון מוקדם הייתי הפוכה שבועות רבים מחוסר שינה צריך פשוט לתכנן ולהתארגן וכ"כ קשה לי לעשות את זה בזמן האחרון. לבשתי חולצה יפה ואיפרתי את העינים הגדולות העצובות והעייפות שלי. היה לי יום מפתיע בעבודה. לא ההצלחה עצמה אלא כל מה שקרה סביב בתקשורת עם האנשים. מקום עבודה שפנה אלי וניסה לגייס אותי לשורותיו זמן רב עד שהסכמתי בסוף. קבלת הפנים שלהם היתה איומה ואפיינה את כל התקשורת עימי שהיתה מלווה בסוג של שפיכת חומצה מכל כיוון אפשרי ושלא בצדק כי עשיתי עבודה מצוינת. מישהו אמר לי שם שזה קשור אולי בתחושת איום שתוך שלושה חודשים הצלחתי לבצע ולשנות ולהגיע לתוצאות מפתיעות מה שלקח לאנשים שם כמה שנים טובות. שאני עצמאית, ישירה, לא מתכופפת, לא מתחנפת ולא מנסה ליישר קו. המהירות הזו שלי הרגיזה אותם למרות שהייתי נעימה וענווה ומעולם לא נפנפתי בגלוי ביכולותי. אבל לא הבנתי למה ההתקוממות הזו הרי בגלל היכולות האלה שלי הם שכרו אותי לא? שאני אפילו עוזרת להם להעלות את איכות העבודה שלהם אז למה? הלב שלי כל הזמן דפק שם אהבתי את העבודה אבל היה לי קשה מאוד חברתית שם, ואלו תחושות שמאוד היו חדשות לי בתוך מקום עבודה. תמיד היו יחסים פוריים וחיובים, תמיד הייתי דמות מוערכת ומשמעותית. הרגשתי את העוינות כמו סכין, היו לי סלעים בלב, צוקים שלמים. ובכל זאת זה לא הפריע לי לבצע את אותה איכות של עבודה. אז באותו יום (הולדת) היה איזה מפגש מקצועי שהיה די מדהים ומשמעותי כי עובדות ההצלחה נאמרו ע"י האנשים הפעם בגלוי ואי אפשר היה יותר להתכחש אליהן ואז סר ממני האיום הזה כי ההישג קיבל לגיטימציה, אני קיבלתי הכרה פומבית ביכולותי, וגם הכרה על התרומה שזה הביא לאחרים. לא האמנתי שזה קורה, זה היה מרגש, כי משהו באמת הפשיר בתוך כל מסכת העמדות הפנים האלה. האמת נכנסה לשיח. כי מה שהופנה כלפיי האיבה הלא מוצדקת הזו היתה כמו איזה התעללות בחסר ישע- במישהו חדש שלא מכיר את הזירה החברתית הזו. ועכשיו זה ברור לכולם שאני כתובת, שאני כוח מסייע גם להצלחת עבודתם. ואסור להם יותר להיות לא הוגנים כלפי. איזה סיוט זה היה. זו היתה מתנה מפתיעה ונורא משמעותית ליומולדת ההקלה הזו שהגיעה אחרי זמן כה רב. חזרתי הביתה ובאופן מפתיע התקשר מישהו מחברת הביטוח והציע לי לעשות ביטוח בריאות. שאלתי אותו אם זה גם במקרים של מוות והוא אמר שלא. אז מה זה שווה אם המוות הוא הרלוונטי כרגע עבורי? הוא צחק איחל לי מזל טוב והייתי חייבת לרוץ. כדי לא ליפול לקחתי ריטלין לשיפור מצב הרוח כי יומולדת יש רק פעם בשנה (איזה מזל). נסעתי ללימודים עם תחושה של רגש חי שמפעם בי, המון עצבות וכמעט בכיתי בדרך מרוב חיבור לאנושות. פגשתי שם חברה והיא חיבקה אותי. אמרתי לה איזה מזל שיש אנשים נפלאים כמוך. בסוף היום כמעט בלילה החלטתי לקנות לי בדרך הביתה כמה מתנות קטנות. קניתי מבער לנר כזה מתוק, בהיר וחינני, סיכות לשיער, ואבני מזל עם אחריות לכל החיים. אח"כ קניתי קצפת עם תותים וקופסת גלידת וניל, ואננס ענקי קוצני שרק מחכה שאפלח אותו לחתיכות. באתי הביתה בודדה אך חיה, מחוברת. היה לי יום רגיל לא עשיתי שום דבר מיוחד ולכן זה שמר עלי שלא שיניתי את השגרה. שלא היו לי שום ציפיות ולא הרגשתי רע. פשוט הרגשתי. ואח"כ ראיתי את כל ההודעות המקסימות מכן שנתנו לי הרבה כוח. חשבתי עליכן ונתתן לי הרבה תקווה. אולי היום הזה התרחש כפי שהתרחש בזכותכן. בזכות נדיבותכן. אידה, חטולית, סמויה, ציפור נפשי, בובה על במה, שחף, צדף- תודה על ההשגחה הגעתן לי ישר ללב. ורוצה להגיד עוד הרבה. אבל קשה לי עם ביטויי רגשות (עדיין שייכת למחלקת הקפואים בסופר- חטולית...). לא רגילה לכתוב הרבה אבל הפעלתן לי את הדוושה. שלכן בחיבה רבה ולימים טובים מיתר

שיר של יום חולין /רחל שפירא .."אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט. אם יש בי דאגה ,היא חשופה כמעט. אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט. אם יש לי שורשים, הם מתארכים לאט. יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד. ובחסדו שורות אליך נכתבות. קח את ידי עכשיו, עשני מפוייסת. ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות." "נסעתי ללימודים עם תחושה של רגש חי שמפעם בי, המון עצבות וכמעט בכיתי בדרך מרוב חיבור לאנושות." (מיתר) "באתי הביתה בודדה אך חיה, מחוברת. היה לי יום רגיל לא עשיתי שום דבר מיוחד ולכן זה שמר עלי שלא שיניתי את השגרה. שלא היו לי שום ציפיות ולא הרגשתי רע. פשוט הרגשתי." (מיתר) מיתר יקרה , את מקסימה! זה מקסים! מאחלת לך להמשיך להרשות לעצמך להרגיש, לחיות, להנות, להיות..! חיבוק יומולדת(אם אפשר) צדף.

מיתר יקרה כמה טוב לשמוע!!! על המתנה הנפלא שקבלת בעבודה שהיא משמעותית מאוד...למרות שנשמע שידעת והערכת את העבודה שלך...קבלת הכרה ממקום העבודה.... כל הכבוד לך!!! נוסף לכך...למרות כל הרגשות הקשים הענקת לעצמך מתנה... את עצמך!!! הקדשת לעצמך... את היום את הדברים הקטנים... את האיפור המבער... ומגיע לך מגיע ומגיע הטוב ביותר מקווה שתקחי מכאן...ותמשיכי הלאה... האור מחכה לך! מיתר...יש לי בקשה... הכאב שלך גדול ...אני יודעת... וזה בסדר לכתוב ולשתף אבל לא פעם את מסיימת הודעות במוות...לפעמים נעלמת לכמה ימים וזה קשה...ומשאיר אותי דואגת מאוד...וגם את האחרות .. אני מחוייבת לדווח במקרים כאלה... אבל אני רוצה לסמוך עלייך שאת בוחרת בעצמך בחיים. אז מבקשת להמנע...ולא כי אני לא רוצה שתביעי את עצמך כי שוב אני דואגת... מקווה שתקבלי זאת בהבנה ומתוך הכוונה שזה נכתב כאן איתך אידה

כל כך התרשתי כשקראתי אותך! וואו!... המתנה הנפלאה הזאת שקיבלת בעבודה המתנות שאפשרת לך לקנות לעצמך היכולת להרגיש... להרגיש מחוברת! להרגיש חייה!!! "תצלמי" את היום הזה בנפשך שישאר חד ובהיר בזיכרונך כדי שתוכלי לחזור אליו ולהיעזר בזיכרון הזה בימים אחרים בימים בהם תזדקקי לתזכורת של הרגשות הללו את כבר יודעת שהם קיימים בך! ותמיד ניתן לחזור אליהם... והאמת... בהודעה הזאת את כל כך לא נשמעת קפואה!!! ההפך הוא הנכון!... ומכאן נשאר רק להמשיך ולצמוח!.... שחף

עבר עלייך אחרי הכל ושלא תחשבי אפילו לרגע אחד שאנחנו כאן מוותרים לך או מוותרים עלייך !!! יומולדת או לא -יקירתי החיים ממשיכים ואני מחכה לך בהמון סבלנות חומד הקצר החשמלי של מח' הקפואים עוד יגיע ואני אהיה שם כדי לתת לך יד ואם תרשי-אולי גם חיבוק חטולית

כותבת אליכם מתוך המיני החדשה שרכשתי ואני בכללל לא טיפוס של מיני. היום נפגשתי עם חברה מהלימודים ישבנו באיזה בית קפה נורא שמחתי לראות אותה ושוב הזמנתי קצפת עם תותים. זה היום השלישי שאני אוכלת קצפת עם תותים. החלטתי ששבוע אני אוכל קצפת עם תותים עד שממש לא אוכל יותר להסתכל על זה וזה מתקרב. אח"כ הלכתי וקניתי בגדים, כ"כ הרבה מכנסיים שהתאימו לי כמו כפפה ואני אף פעם לא מוצאת מכנסיים מתאימים. בתוך תא המדידות שמחתי נורא. יש לזה משמעות כמעט קיומית עבורי למצוא משהו במידה שלי בסגנון שלי כאילו היקום מתכוונן אלי בתוך כל חוסר ההתאמות שהחיים האלה הזמינו לי. יש לי המון טענות נגד תרבות הצריכה ואני רואה עצמי בהחלט קורבן של כל הדימויים האלה, ושונאת את עצמי על שיתוף הפעולה הזה- אבל איכשהו אני מנסה להשתכנע שלא בחומרנות וחמדנות מדובר אלא בפנטזיה של חיות. בתוך הבגדים החדשים האלה נהיו לי קווי מתאר של בחורה נורמלית. יכולתי לדמיין את העתיד החדש לפני שהבגדים האלה יתבלו ויצבעו בשגרה האפורה ובסבל הקיומי היומיומי. לפני שהם יספגו את כל העיוות הזה שהחיים הקשים הטמיעו בי. לפני שהם יהפכו לאני. קצת להיות שחקנית באיזו תחפושת זמנית שבקרוב תהפוך למדי יומיום מרופטים. חזרתי עם רינה בלב ושקית מחזור מלאה בבגדים שאלבש. זו היתה קניה מוצלחת בלי יסורי אשמה על איך קניתי את זה. יום הולדת של יום אחד הוא מעליב והוא חומק בלי תמיד להשאיר איזה חותם משמעותי. למה באמת רק יום אחד? החלטתי שאצלי זה יהיה שבוע. אולי חודש, נראה מה יקרה. מה שעדיין לא ברור לי זה אם פיזור הכספים המטורף הזה קשור לחגיגת היווסדי או פשוט לחגיגת הסוף. אני לא מסתכלת יותר על המחיר של שום דבר פשוט רואה וקונה ואני ממש לא שרי אריסון. אפילו לא בכיוון. ואני גם לא רוצה להיות. יש לי תחושה שזה קשור לחוסר היכולת שלי לראות עתיד, בסוף אקיא מרוב גועל על כל החומר שאין לו מיכל וזה הכי מדכא אותי בעולם שלמשהו אפילו חפץ אין מקום ויש גבול לכמה העולם הזה יכול להכיל הצפיפות הזו והמחנק נורא מפחידים אותי ואז מתחילה האשמה על הרכישה. כרגע אין בליבי שום אשמה מה שבד"כ קורה לי אחרי קניות מטורפות בלי הכרה. היום יצאתי עם השקית האקולוגית המתכלה ואמרתי לעצמי "איזה קניה מוצלחת, איזה כיף שיהיה לי מה ללבוש מגיע לי פיצוי, מגיע לי לחגוג אחרי כל הסבל שעברתי". אבל גם המשכתי ואמרתי "אין לי באמת סיכוי לשיקום, הכל רק תפאורה, רק אחיזת עיניים" ובאמת הבנתי שכל מה רכשתי היה רק סם, סם ממכר שהשפעתו תחלוף בקרוב ותביא שוב את העננים השחורים האלה למשכני. ונהיה לי עצוב שזהו גורלי. שהתקווה שאני יכולה לתת לעצמי היא רק רגעית שלא יצרתי בקניה הזו שום תיקון אלא רק טיוח של היאוש, הסחת דעת קצרת טווח. ואני מתחילה לבכות עכשיו באוטוסדרדה כי באמת אני מרחמת על עצמי ומבינה כמה מצבי קשה וחסר תקנה. ואני לא יודעת איך לעזור על עצמי ויודעת שגם אף אחד אחר לא יוכל כי אני מתכלה בדיוק כמו השקית האקולוגית הזו. גם אני ידידותית לסביבה. תודה לכן אידה, צדף, שחף, חטולית- על ההשתתפות שלכן בשמחתי. נורא ריגשתן אותי שאתן ככה איתי מאמינות בי ולא עוזבות אותי. ואני מצטערת אידה על תכני המוות שלי- זה בעיקר כי אני מחפשת הקלה והמוות כרגע הוא משהו שהופך לכדור הרגעה. זה צורך בהקלה ובתקווה ואני חייבת לדמיין איזה פתרון לכאב הקשה. ואני מצטערת על ההעלמות שלי אחרי תכנים כאלה- אני פשוט נעשית כ"כ מדוכאת שלא יכולה להמשיך לכתוב ולעדכן. אני אשתדל להפחית במינון. וסליחה אם הדאגתי. תודה לכן שאתן פה יקרות כ"כ מיתר