וכולן ביחד כותבות....

ויש הרבה פיצולים ויש הרבה ציפורים..ויש בעיקר אחת שכואבת על מה שאילצתי אותה לעבור ויש אחת שמדממת לתוכי ולפעמים מאיימת לחנוק אותי לפעמים אני רוצה לרצוח אותה ושלא ישאר ממנה זכר, כי היא מזכירה לי את כל הכאב שלה..ואותי לא מעניין הכאב שלה..כי החיים, החיים..הם חייבים להימשך ולה קשה להכנס לתוך ההצגה, ולפעמים נדמה לי שהיא צורחת "הצילו", שיצילו אותה מתוכי...ולפעמים אני מתחננת אליה שתלך..שתלך, שתלך...ולפעמים אני רוצה שתצא מתוכי שאוכל לחבק אותה ולהגיד לה שאני לא באמת נגעלת ממנה..שהכל בסדר... ואז.. יש רגעים בהם אני יכולה להתחבר אליה, ובא לי לתלוש לה את השיער...ואני מבינה שכבר לא נשאר לה שיער מכל התלישות האלו ולפעמים אני רוצה לתת לה יד ולחבק אותה ולהגיד לה שעכשיו שקט..שאף אחד לא יפתיע אותה וישים לה את היד על הפה, יכאיב לה, יגרום לה לדמם, שאף אחד לא יהרוג אותה שאף אחד לא יקח לנו את הנשמה, אני רוצה להגיד לה...אבל אני חושבת שהיא כבר לא שומעת, ואני גם חושבת שהיא כבר לא רואה ואני חושבת שקשה לה מדי אבל...אני אומרת לה, שאלו הם החיים...שיהיה בסדר, שהיא תעבור את זה כי החיים עוברים, שהכל זה שיעורים, וזה השיעור שלה...והיא לא מבינה על מה אני מדברת היא מחפשת מקום בטוח ואני מסבירה לה שאין שכולם יברחו לה שהאדמה תמיד תשמט לה מבין הרגליים והיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה.. אני מרגישה את הבהלה שלה ממני, אני מרגישה את הרצון לברוח עד סוף העולם ולמצוא מקום בטוח אבל אבל..אין, אסור לה להאמין....ואני מפחדת להגיד לה, להודות בפניה, שגם אני עוד רוצה..וגם בי יש איזו תקווה שנשארה קטנה..שיום אחד..שיום אחד ולפעמים אני מקבלת סחרחורת מכולן.. מבקשת דיי רוצה לצרוח על כולן. הן לא מבינות...שגם החזקה היא נשלטת, גם זו המסבירה לקטנה, היא נשלטת בידיי וכולן חסרות שליטה לחלוטין. ואז אני מזכירה לגדולה מבניהן, שאין לה מה לפחד ..שהכל בסדר....לפעמים גם אני מפחדת וכולן מחזיקות בזה, מי שולטת יותר, מי חזקה יותר ומי חזקה פחות..כולנו פוחדות למען האמת... וכולנו לא באמת רוצות ללכת.. כולנו מתבלבלות בתוך הרצונות אחת של השניה, האימה אחת של השניה.. כולנו עברנו כבר יותר מדי מי יותר ומי פחות. והקטנה, הקטנה לא רוצה ללכת..הקטנה עדיין בועטת, הקטנה עדיין מבועתת מכל אותם פעמים, הקטנה עדיין לא מאמינה שזה נגמר.. לפעמים אני לוחשת לה ברכות, לפני שאני מושכת לה בשיער..שאני לא באמת רוצה להכאיב לה, אבל היא לא מותירה לי ברירה..

ציפור נפשי יקרה, אני שוב כאן בלי מילים מולך כואבת את הכאב המדמם שלך רוצה להחטיף לזה שפגע בך בנפשך בציפור נפשך בציפורי נפשך מגיע להן להתקיים לכל אחת מהן ואולי פעם אפילו לשיר יחד במקהלה מחבקת

כל-כך הרבה כאב בציפור אחת קטנה ועדינה.. כמה כאב היא נושאת בגבורה! כמה כאב היא מפנה פנימה כאב שלא יכול לצאת אז היא פוגעת בעצמה תולשת לה את הנוצות כמה כאב יכולה ציפור להכיל? ציפור שכלאו אותה בלי רחמים לא ידעה מתי יהיה הסוף האם היא אי פעם תוכל שוב לעוף? (((((((((((((((ציפור-מתוקה))))))))))))))))))))))))))) סמויה

מרגיש לי שכל כך קשה למצוא סדר ברגשות, במחשבות.... כשיש כל כך הרבה קולות מנוגדים בפנים זה כל כך מבלבל, כל כך מציף.... מניחה שביום, בו תלמדי לקבל את עצמך עם כל החלקים וכל הקולות שבך תוכלי למצוא גם את השקט והשלווה בתוכך ועוד... מאמינה בכל לבי שכל אחת ואחת יכולה למצוא עבור עצמה מקום בטוח בעולם הזה מה שחשוב, זה לא לאבד את התקווה! להיות סבלנית ולהמשיך לחפש שחף

הישרדות: הרצון להפריד את הטראומה ...לבודד אותה על מנת לשרוד בחיי היום יום: תשומת הלב של הילדה קטנה מוסחת...היא עוברת למקום אחר... מקום לא כואב כך ציפור אחת הופכת לציפורים רבות כולן רוצות לשרוד אף אחת לא רוצה להשאר שם כל אחת מספרת את סיפורה ממקום אחר... אולי היגע הזמן לתת להן בטוי לתת מקום בכדי שיוכלו להתאחד כולן ציפור אחת יקרה שלא מסוגלת לראות כמה נפלאה ציפור יקרה תני בטוי אהבה לכולן אחדי אותן איתך-כן אידה

את מתיחסת לציפור ש"אילצת אותה " לעבור,,,,,,,אבל זה לא נכון! את לא אילצת אף ציפור לעבור שום דבר ! אילצו אותך לעבור כל מה שעברת פגעו, לקחו , ועשו לךךךךך !! בתוכך מערבולת של רגשות אשמה -על מה ? על שלא יכולת להתגונן ? על שלא יכולת להגיד לאאאא ???? מה כבר יכולה ילדה בת 4 לעשות ? גם כשהיית בת 14 כלום לא יכולת לעשות כל זמן שלא אפשרו לך לחיות -כלום לא יכולת לעשות תמיד ובכל מצד-כפו עלייך אייך לחיות ומה לעשות בכל אדם יש יותר מ-פן אחד אצלך מכל הפגיעות -נפגעו אולי כל ה-פנים האישיותיים כשתצליחי להפנים ששום דבר מכל מה שקרה לך -שמכל מה שעשו לך את לא אשמה ב--כ--ל--ו--םםםםם , אולי יהיה לך כוח ואומץ להתחיל לאסוף ציפור אחרי ציפור -ולתת להן את מקומן האמיתי ציפור אחת לילדה ציפור אחת לרגש ציפור אחרת להגיון ציפור נוספת ל,,,,,,,,,, וכן הלאה -לכל אחת יהיה שוב התפקיד שלה התפקיד שנועדה לחיות לשמו שולחת חיבוק עהק לנשמה גדולה כמוך