ט' אל תלכי ילדה לבדך בשכונה

אין אני כבר כ"כ לעוסה-מאוסה כמו מסטיק ישן. שוב פעם!! שחזור!! (נראה לי שכתבתי עליו גם פעם) לא נמאס לך, סמויה?? לא, לא נמאס לי אני לא ירגע עד שאני יכתוב. והפעם זה בעקבות אותה תקרית עם הצעיר אתמול. מה אני חושבת על זה בכלל? גיל 4 או 5? גן טרום חובה (בטוח) בוקר, מתכוננת לגן אני שמחה וצוהלת אמא נותנת לי בובה לתת לגננת לתאטרון בובות יש..איזה כיף.. הולכת לגן אור יום אין נפש חיה בדרך לגן כאילו ואני עם עצמי לבדי בעולם. הולכת.. שומעת צעדים מסתכלת לאחור מישהו הולך אחריי ולא מסיר את המבט ??? ממשיכה ללכת מסתכלת שוב לאחור והוא עדיין אחריי. מגיעה למועדון הקהילתי ושם הוא פונה אליי ומתעניין בבובה שאני מחזיקה ביד סמויה משוויצה.. והוא אומר שיש לו עוד מלא בובות כאילה ואם אני רוצה לראות.. אני מיד מדמיינת את "המלא בובות" ומסכימה לבוא איתו. ואז מגיעים לחצר המועדון. לדשא. ושם, כמה מוזר.. הוא אומר לי "תשכבי כאן" אני מצייתת אני מסתכלת עליו הוא שולח יד לרוכסן מכנסיו ו..בדיוק בשנייה הזאת ממש שנייה לפני שהוא מספיק לפתוח ! שכנה שתולה כביסה צועקת הוא בורח. אז אין בובות.. ): סמויה קמה והולכת לגן.. בסוף היום?? בנות מודיעות "אבא שלך בא לקחת אותך!" אני יוצאת לשער ורואה איש לגמריי אחר. הוא נותן לי יד ושואל איפה אני גרה.. לוקחת אותו לבית. אמא שם. הוא מדבר איתה בצד בתוך המרפסת. אני לא בשיחה לא מבינה כלום. רק זוכרת ת.ז כחולה?? או תעודה כלשהי (לימים מסתבר שזה היה שוטר סמוי) הוא הולך. אמא מתחילה להתעצבן ממלמלת..מקללת הולכת חוזרת הולכת חוזרת סמויה חושבת "ילדה רעה שוב עשתה משהו רע" שותקת באימה. אמא לא מרביצה רק מקללת לעצמה.. בערב באים אנשים איש ואישה מאוד נחמדים אמא רגועה פתאום יוצאים בחושך והולכים. נוסעים. באמצע הדרך- פנצ'ר מחליפים גלגל (לא ישכח את זה בחיים!) ונוסעים.. לאן- למשטרה. לא זוכרת משם שום כלום מה שאלו, אם שאלו. דבר אחד אני זוכרת זה שלקחו אותי לחדר מוזר, כמו מרתף והשכיבו אותי על מיטה ואמרו לי להוריד.. ושמו לי משהו שורף ב.. וזה היה קר וזה היה אפל וזה היה לא נעים! הרגשה שלא שוכחים. פתאום אני נזכרת שכן שאלו מי היה ה.. וזכרתי את הנעליים שלו- נעלי אדידס כחול לבן (לא בטוח שזה נכון.. אבל ככה אני זוכרת את זה ומעניין שאני ידעתי מהם נעלי אדידס) הוא נתפס (טוב זה כבר דברים ששמעתי מהמבוגרים בגיל יותר מאוחר ומבין)מסתבר שזה היה כולה נער בן 14!! ו..גם יותר מאוחר בחיים שמעתי את אמא משוחחת עם.. שרצו לקחת אותי ל..טיפול כלשהו אבל היא התנגדה ועצרה את כל התהליכים. "לא צריך, היא תגדל ותשכח" איזה טעות! וברור לי היום שזה היה נער למה כי המקום שבו הוא אמר לי לשכב - ואני זכרת בדיוק איפה! עד היום. הוא מקום חשוף למדיי, לא מוסתר בכלל אז אני מגיעה למסקנה שאותו נער גם היה אדם לוקה בשכלו. כי זה לא הגיוני שהוא רצה לעשות דבר כזה במקום כל-כך חשוף, כאילו ממש באמצע הרחוב.. רק מפגר או לוקה ייעשה כזה דבר. מישהו "נורמלי" (אפילו נער בן 14 היה לוקח לפינה). אז כנראה שזה היה אדם גבולי. זה מתחבר לי קצת לפחד מההוא וגם לחלום על האנס שרדף אחריי במועדון זה כנראה זה. זהו- תם השחזור. עכשיו אני יכולה להירגע.

ציפ ציפ!! שלום לך.. מה שלומך אחרי שהוצאת את הזכרון הזה? הצלחת לגעת בי, בו...לא יודעת למה בדיוק. מעמקי הטירוף זה משהו שהוא לא ייאומן זה נורא חולני, ואני חושבת שכל כך קשה לדעת במודעות שמתקיים ביקום שלנו כ"כ הרבה חולי. הרבה חולי נפש, מוגבלים, עושים דברים בלי לדעת, דברים מזעזעים, והם באמת לא יודעים. וכן-יש מקרים בהם אותם חולי נפש ומובלים, נמצאים לגמריי במקום של הקורבן, ומתעללים בהם. אני מודה- יש לי חולשה לחסרי אונים, לא יכולה לשמוע או לחשוב בכלל על מישהו מוגבל או נכה באיזשהי רמה או צורה ושמתעללים בו, לא מסוגלת, זה מעורר בי זעם שאין לי רצון אפילו לתארו. במיוחד אלו שלא יודעים ושלא מבינים ושכבר נמצאים בשלב בוגר בחייהם, כיביכול, לכוארה. והילדה שבך שנפצעה, אני איתך..את יודעת.. טוב, נכנסתי חזק לקטע הזה שמתעללים בחולת נפש, יש לזה סיבה, אני יודעת. שלא תחשבי שאני לא איתך משום שסטיתי קצת מהמוקד העיקרי שזו את בעצם, אני לגמריי איתך ולגמריי שומעת את הכאב על אותה ילדה שאת, על אותה ילדה שהיית, על סמויה שנפצעה ואף אחד לא באמת נתן את הטון המתאים על כך. אני תוהה מדוע לא הלכת לטיפול.. האם יש לך פחד מכך? האם חשבת שזהו משהו שתעשי מתישהו? אני חושבת שזו עבודה שיכול להיות שפספסת ושווה לבדוק אותה.. אולי? אגב, ורוצה לומר לך באמת- תודה לך על החום שאת מקרינה לעברי, ותמיד על החיבוק השזור בין מילותייך.... שלך, ציפור

סליחה שקצת בלבלתי.. אני לא יודעת בוודאות אם אותו אדם שניסה לתקוף אותי היה מוגבל בשכלו או לוקה אני רק מעריכה את זה בראש מתוך שחזור כי המקום שבו הוא ניסה לתקוף פשוט לא הגיוני! ומזל שכך היה כי היה מי שראה ועצר את זה בזמן. ואני זוכרת בבירור את היד שלו נשלחת במהירות לכוון מכנסיו, לרוכסן או לכפתור. וזה נעצר כך. מזל גדול!!! שהיה את השכנה ההיא שתולה כביסה בחלון. מה שמוביל אותי למסקנה שבמקרים מסויימים- כשרואים כן מתערבים אנשים. רק הבעיה היא שרוב הפוגעים "הנורמלים" לא החובבנים, הילדים או המוגבלים עושים זאת היטב בחדרי חדרים. וכמו שחטולית כתבה לי פעם דבר חכם- אין עדות למעשי הזוועה שלהם רק להם ולקורבן.. מה שמוביל אותי לתקיפה מס' 2 בתור הפעם התוקף היה לגמריי לא חובבן המזל שלי לא נמשך הרבה זמן. לא עברה שנה..(הערכה) לא התאוששתי מההיא.. (טוב, בקודמת בנס לא קרה כלום.) ו.. לא למדתי לקח מהראשונה?? לכן זה חבל אם היה טיפול מהראשונה אם מישהו היה מסביר לי מה בכלל עבר עליי שזה אסור אף אחד לא דיבר איתי אמא דאגה לטאטא הכל מתחת לשטיח ולא לדבר על זה יותר אז מה הפלא שבתקיפה מס' 2- שתקתי ולא.. עשיתי כלום שזה ייפסק. טוב האמת שזה כבר היה משהו שונה אין מצב שהייתי יכולה לדבר על זה או לבקש עזרה. זה פשוט קרה וזהו. ובכל זה מתערבב לי הסיפו עם הז' והכסף שהיא הייתה נותנת לי בהסתר, בלי שאף יידע איך אני מקבלת אותו ממנה ומאיפה זה יוצא.. רק היא אני והקירות.. וגם אין לי מושג איך ואיפה זה נכנס בין שתי התקיפות.. אבל גם זה היה קיים. ציפור נפשי.. אני מזה מצטערת. קראתי אותך אתמול אפילו יותר מפעשם אחת וכל פעם שבאתי לתמוך פתאום נזכרתי ב..ועלה שוב צורך לשחזר את הדברים ולעשות סדר. את יודעת שליבי איתך גם כשאני לא כותבת ((((((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))))))))) אני עוד אכתוב לך יקרה.. סליחה שלא הייתי שם קפץ לי דברים באמצע סמויה

סמויונת מתוקה התקרית המצערת העלתה בך זכרונות כואבים מאלה שלא נמחקים שנשארים חרוטים אי שם בנבכי הזכרון כמו משהו וירטולי מכירה ומבינה את הסיטואציה שבה היית רק שאצלי לא כיכב נער בן 14 אלה אבא של זוג תאומות שהיו חברות שלי ולא היו בבית באותו הזמן עם אימן לא אכנס לפרטים כי נראה לי לא מתאים עכשיו מדברים עלייך עכשיו את זו שחשובה -ומכל הדברים הקשים שכתבת יכולה לומר לך שאני מזדהה איתך אפילו מעבר למילים אימך לפחות ידעה מה שקרה לך -אמי עד היום לא יודעת כואב יקירתי לדעת כמה נזק שנגרם לנו בימי חיינו הקצרים ושלא היה מושיע , המשפט " לא צריך היא תגדל ותשכח " היה שגור בפי כל ,אבל שוב , כך היה נהוג לפתור בעיות שלא ידעו חפתור אחרת , יודעת מה ? אני גאה בך המון על שאת נלחמת ולא מוותרת לזכרונות שלך - שאת מוציאה אותם החוצה ומתנקה מהכאב כל הכבוד מתוקה ליל מנוחה

זו פעם ראשונה שאני כותבת לך, קשה לי לגשת מיוזמתי אני מין קפואה שכזו, שייכת למחלקת הקפואים בסופר. רציתי קודם כל להודות לך על מילותיך החכמות אי שם בעצים למטה תודה ושוב תודה.נהייתה לי ממש צמרמורת מכל מה שכתבת כל האסוציאציות האלה שמתעוררות מאיזה טריגר. כ"כ מוכר. כ"כ מצטערת על מה שעברת, הדמות הזו האפלה, גם במצבו המנטלי אי אפשר לרחם עליו. תמיד אפשר לתת הצדקה אבל לא. אבל עשית תהליך כ"כ מרשים סמויה שניצחת את הדמות האפלה. אני גאה בך נורא.

על עצמי- כבר אמרתי הכל.. הכל? (כמעט..) יש עוד דברים שעברתי בחיי. ועשכיו אני רואה שבעקבות דבריי גם קפץ לך זיכרון מאוד כואב. ששווה התייחסות מעמיקה. האבא של התאומות. דווקא הייתי רוצה שנשים את הסיפור שלי בצד (לא לדאוג סמויה עוד תחזור אליו מכל הכוונים) אבל עכשיו..עלה לך זיכרון שתפי- הוא חייב תמיכה! אל תשאירי את זה בצד. ו..שאמרת שאימך אפילו לא ידעה. אז..הינה- אימי ידעה אבל לא נתנה לי שום עזרה (טוב לפחות היא לא הרביצה לי..גם סוג של נחמה) אבל לפי מה ששמעתי רצו לעזור לי מקצועית והיא מנעה את זה בכוח ולא נתנה את הסכמתה. (שמעתי את זה משיחה עם.. שגדלתי יותר). היא גם מנעה ממני עזרה נפשית שכל-כך הייתי זקוקה לה! כך היא ראתה את הדברים. לדעתי היא פשוט רצתה לחסוך מעצמה טרחה שבהגעה עם הילדה לטיפולים מפני שהיא הייתה אישה שעובדת במשמרות. ולהשיג כסף היה תכלית חייה אז כל "שאר קשקושים פסיכולוגיים" היו בגדר פינוק ומותורות. "הילדה תגדל ותשכח". זהו, הצרה היא שהילדה לא גודלת ולא שוכחת. די סמויה! (אני אומרת לעצמי) כבר התחרפנת .. מספיק עם זה. מישהו צריך לעצור את סמויה. היא לא מפסיקה.. סליחה.

זכרונות שמציפים.. מהעבר.. יודעת כמה שזה קשה.. למרות שכבר דיברת על זה זה עדיין שם.. אפ'פעם לא נשכח.. את תמיד מוזמנת לשתף.. אני.. כאן, ולא רק אני.. מחבקת חזקקקקקקקקקקקקקקקקק חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק קחי אוויר לאב יו

אני מצטערת על הזכרונות שעולים פחים חלומות פתאום מתחברים... מרגישה אותך מוצפת לאחרונה... דברים עולים מחשבות תובנות זכרונות יש משהו בך שמאפשר... כוחות...אומץ... מרגישה כך? איתך אידה

דווקא חשבתי שקורה לי תהליך בכוון ההפוך איזה סוג של הידרדרות אבל עכשיו שאת אומרת באמת ייתכן שהתחברתי לכוחות? לאומץ? וזה דווקא בכוון החיובי? איך לא חשבתי על זה ככה.. מה שכן- מצליחה לחבר דברים לקשר, לשחזר לארגןואז.. למצוא לכל זה מילים. וגם לעדן.. וזה דווקא עושה לי טוב. תודה שאת איתי אידה יקרה סמויה

קראתי אותך עוד מאתמול ולא היו לי מילים למול הכאב החזק שלך זה עורר בי דברים.. (אל דאגה אני בסדר חומד) באשר אלייך יקירתי. מתארת לעצמי את החוויה הקשה שעברת את ההשלכות.. הכאב שמציף אותך עכשיו.. יודעת שלא פשוט לך כרגע.. והלוואי ויכולתי להקל אפילו קצת . אני שמחה שכתבת.. ששיחררת קצת מעצמך אלינו.. את לא לבד יקירה.. איתך

שמחה שאת בסדר ולא מציפים אותך ט' קשים. וואוו- שחררתי לא מעט מעצמי. חלקים שהתביישתי בהם. לסמויה יש אומץ לספר אותם כאן. תודה שאת מקבלת ולא נגעלת ממני (האמת התחלתי להיגעל מעצמי היום - שכל ה.....איכסה הזה קשור דווקא אליי) כל-כך לא מתאים לי.כל-כך לא אני! ובכל-זאת... תודה בובית מתוקה.. שאת מבינה אותי ((((((((((((((((((((((((בובה נפלאה))))))))))))))))))))))) סמויה

צר וצער לי שעברת חוויות כאלו קשות, איתך מחבקת צדף

צדף- שם מקסים למישהי מקסימה.. צדפים מרשרשים כפעמונים צוחקים לי ברוח לאוספם.. אשזור לי מהם מחרוזת צלילים על צואר לנגן את שירת הים.. מחבקת בחזרה, (((((((((((((((((((צדף של ים)))))))))))))))))))))))) סמויה