פחד מפרידה, כאב אינסופי שלא עובר

אני יודעת שאני צריכה טיפול, אולי לכל החיים.. כל כך מפחיד אותי אבל שוב ושוב, להקשרולהפרד, כי תמיד נפרדים ויש לי פחד שאי אפשר לתארו אפילו מזה, מניחה שזה מאז, לפני שנים..מאותה פרידה ממה שנקראה "אמא" שלי. הפרידה הזו הרגה אותי, המיתה כל כך הרבה חלקים בי, והותירה פחד איום ונורא מכל האנשים שילכו והולכים...ולצערי, הלכו... כל כך הרבה שנות טיפול ואותה מטפלת נעלמה כאילו מעולם לא הייתה, כאילו אני מעולם לא הייתי, ואיך ממשיכים? ואיך סומכים? והאמת שיותר מהשאלות האלו, אני שואלת האם כדאי, האם כדאי לסמוך? ולאפשר? כי הרי כולם הולכים בסוף, אף אחד לא משאיר אותי אצלו בחיים.. אי אפשר לקנות אנשים שישארו באמת, למרות הסיפור המזעזע שלי שלא פעם לא מותיר מקום לנשימה, וחוסר ההגיון.. ואם מישהו היה יודע כמה כואב לי בנשמה הפרידות האלו שמרסקות אותי כל פעם מחדש.. דיי, אני רוצה דיי...אני עייפה מהכל מפרידות, מאכזבות, מהעזיבה של האנשים בחיי... מחוסר החיבוק האמיתי יש לי כאב בלב שאי אפשר להסביר אותו בכלל וכמה שאנסה, אשאר ריקה ממילים כאב כזה שחודר לכל עצמותיי, לכל נימיי, לכל איבר בגופי, מרעיד אותי ומטלטל ציפור פצועה ועייפה אני, בעיקר עייפה....

כל- כך מובן הפחד שלך מנטישה.. שולחת לך חיבוק אמיתי מהלב איתך.. סמויה

החיים לימדו אותך לא לסמוך לפחד מקשר עם אנשים מפרידות אבל אך נפרדים מהפחד? אך מתחילים לסמוך על העולם...על אנשים? אך לומדים לחיות בעולם שחלק מהטבע שלו הוא מעגל של פרידות והתחלות חדשות? רק קשר בטוח של אמון יכול לבנות את האמון בעולם שוב. לתת לך את היכולת לבנות חיים עם קשרים קרובים, אינטמיות ועוד. בהרבה מהפעמים הקשר הטיפולי נותן את המענה...ללמידה, מודעות ויצרת אמון ובטחון. איתך אידה

מאוד מזדהה איתך גם לי מאוד קשה עם פרדות זה אחד המקומות הפגיעים ביותר אצלי אני תמיד מתייסרת וכואבת ברמות שאי אפשר לתאר כשנאלצת להיפר מאנשים שאני אוהבת בטיפול חרדת הנטישה חוגגת אצלי בגדול ויחד עם זאת, לא מוכנה לוותר על הטיפול כי בלי טיפול זה נהיה עוד הרבה יותר קשה והרבה יותר לבד וגם, אם לא הייתי בטיפול לא הייתי מגיעה למקום בו אני נמצאת היום שזה מקום הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני מספר שנים מכל הבחינות

חרדת נטישה היא חרדה מאוד כואבת , ורק מהסיבה שצריך להפרד מאנשים שמאוד קשה להפרד מהם -עבור כל אחד זה יכול להיות משהו אחר , אצלך זה מהפרידה מאמא -שנפרדת ממנה בגיל-קטנה ביותר-כשנזקקת לה הכי ביותר ,אצלי זה היה הפרידה מאחי האחד והיחיד-כי הורי התגרשו , לא ידעתי אייך לחיות בלעדיו -הלכתי לאיבוד הייתי גם קטנה מאוד אולי בגיל 5-6 לא זוכרת בדיוק ,אפילו חליתי -במשך שנה שלמה הייתי חולה עם חום ולא מצאו מה קורה איתי , רק כשעליתי לכיתה א' וראיתי אותו שוב בביה"ס -שוב התחלתי לחיות , מבינה חומד ,תאמיני לי שאני לגמרי מבינה אותך כשאת מדברת על כאב בנשמה , בגוףףף ובכלל ,,,,,,,,, לא פשוט לתת אמון באנשים -בזרים ובכלל במיוחד כשמראש יודעים שהולכים בשלב מסוים להפרד ,עם זאת -חייבים ללמוד כן לתת אמון במישהו כדי שהחיים יהיו יותר נסבלים , אין מנוס מפרידות ,לפני כחצי שנה נפרדנו מהכלב של הבן שלי-הוא מסר אותו למשהן אחר לטיפול , את חושבת שעד היום אני לא מחפשת את הכלב כמעט בכל פינה לראות אולי אפגוש אותו ולו רק עוד פעם אחת בלבד ? גם זו פרידה שנעשתה בידיעה מראש -ומתוך מחשבה שזהו זה , ובכל זאת -פרידה היא פרידה , ומה שלא הורג אותנו -אומרים שרק מחשל אותנו , צריך לקחת את הדברים למקומות נכונים ולהבין שתמיד יהיה מישהו שנצטרך להפרד ממנו , כך החיים בנויים כך אני רואה אותך-ציפור חזקה ולוחמת http://www.bac.org.il/art_images/forums/f8_t0_%D7%A0%D7%A9%D7%A8%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99.jpg שולחת תיגבורת שלא תהי לבד http://blog.tapuz.co.il/upforgrasp/images/%7B0FA40BAC-16B6-479D-BC94-FF673A20F7A3%7D.jpg שולחת גם חיבוק ממני http://www.petking.co.il/petking/Services/FSPhoto/Index.php?Type=Animals&SType=3&T=gallery_animals&R=554 ליל מנוחה