מחר טיפול...ט'

מחר טיפול... רוצה להביא לה את הזיכרון הארור שמציף אותי... כתבתי אותו בפרטי פרטים.. רוצה לתת לה לקרוא.. מפחדתתתתתת אם היא לא תרצה לטפל בי אחרי שתקרא?? וזו פגישה של 50 דקות...קצרות כל כך.. ואם ההצפה תהיה קשה יותר אחרי שאדבר על זה?? איך אשרוד שבוע ככה מוצפת???? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף רועדת.... כל כך רוצה שמחר יגיע אבל אם הוא יגיע הוא גם יגמר... ואז עוד שבוע לבד עם ההצפה עם התמונות עם הריחות עם הכל... בלתי נסבל.... דמעה

לא...זאת ממש לא הודעה אובדנית... המילים הן פנטזיה... אין לי את האומץ לעשות שום דבר... הקיץ האחרון - שפיות זמנית "זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם דמעותי יזרמו במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות תעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו עלי אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם ולבקר במדינות מעבר לים לדעת אם יש צורות חיים אחרות ואם המתים ממשיכים לחיות כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות אז תזכרו שהבטחתם... " סתם לא בא לי כבר להיות קיימת... דמעה

של פחד עצום בעוד שבועיים אני אמורה לעזוב את הדירה ולא יודעת מה לעשות או לאן ללכת וברגעים האלה הייתי מעדיפה לא להיות קיימת

נסיון של מספר פגישות שהיה לי האומץ לעשות את זה כל הכבוד זה דורש המון אומץ מצדך לרוב אם הפסיכולוגית רגישה מספיק גם לזמן וגם לאפשרות שלך להיות מוצפת אז התחושה אחר כך היא עדין כאובת אך שלמה יותר פחות מוצפת אני מחזיקה לך אצבעןת למחר כל הכובד אל האומץ שזהדורש

דמעונת -חומד אני עשיתי זאת המון פעמים , גם לי בפעם הראשונה היה מאוד קשה וחכיתי דרוכה , ממש על קוצים עד שהמטפלת קראה את מה שכתבתי , ותאמיני לי שכתבתי המון , ממש דפים על גבי דפים , בהתחלה לא היה קל , הרגשתי כמוך למזלי המטפלת שלי עודדה אותי לכתוב וכמה שיותר , לא הרגשתי אפילו לרגע שבגלל זה היא לא תרצה לראות אותי יותר או לטפל בי בכלל , להפך ,אני מבינה את הפחדים שלך ונראה לי שאת חוששת לחינם , אולי יהיה לכן אפילו יותר קל לדבר על,,,,,,,,,אני מניחה שאחרי שמדברים על הכל , זה משאיר משקעים ,ומרגיש כמו שזה מרגיש , אבל עדיף להרגיש ולגמור עם זה מאשר לתת לזה מקום שיכאב ואחרי זה יעבור אי אפשר לעבור את הדברים בלי שיכאב - מצטערת נשמה , לא אשלה אותך ,בכל אופן לדעתי עדיף לסיים עם זה ולתת לזה ללכת ממך החוצה , " שיעבור כבר " - מחזקת אותך את בהחלט אמיצה -מאחלת לך בהצלחה , ומקווה שתישני היטב הלילה כי אני גם מתכוונת ללכת לישון מוקדם http://i191.photobucket.com/albums/z24/ns-mymyspacelayouts/goodnight-cat-glitter.gif חטולית

לא מרגישה אמיצה... והמצוקה הזאת היא לא רק קשורה לטיפול... נקלעתי למצב לא טוב... הכל די מתפרק סביבי... שום דבר ליא יציב... הכל מפחיד... ובאמת אם לא אהיה המצב יהיה הרבה הרבה יותר טוב...לפחות לבנות שלי..לפחות כלכלית... כל כך קשה להרגיש ככה... דמעה

דימעה יקרה לפני שאת נותנת לה לקרא תדברי על הפחד ותבקשי שתפסיק את השיחה שתיווצר מספיק מוקדם כך שתוכלו גם לעשות תרגילי הרפיה או למצא איזו שהיא דרך להרגיע שלא תצאי כל כך מוצפת מהפגישה - כך אני נהגתי והמטפל באמת הקפיד כל פעם לעצור קצת לפני הזמן שלא אצא נסערת מהפגישה וזה מאוד הקל - למרות שאי אפשר למנוע לגמרי את התחושות אפשר מעט להקל. אני מקוה וגם קצת מאמינה שכשתצליחי להוציא את כל הכאב העצום הזה ולהשתחרר ממנו תראי שבכל התחומים יהיה יותר קל גם ובהתמודדות הכללית עם קשיי היום יום תוכלי פתאום לראות כיוונים אחרים את חייבת לעצמך לנקות את כל הרעל הזה מהגוף שולחת חיבוק של חום ואהבה להצלחה מחר בפגישה - ליז

בשביל זה היא שם לקבל ולהכיל אותך... את הזכרונות הקשים ההתמודדות שלך... כל הכבוד לך שכתבת לה... אין לי ספק שזה רק יתרום לך ולקשר בניכם אידה