מיואשת :-(

אני כבר לא יודעת מה לעשות בבית של ההורים כועסים אלי כי אני מעמסה נפשית המעונות הפחו להיות בית בושת כמות הגברים שמגיעה לכן שונים ומשונים משתנה מדי יום ביומו והתחושה שזה נותן לי היא מגעילה. יש לי אין ספור מבחנים ועבודות להגיש ואני לא מסוגלת לעשות דבר אם התזה יש תוחשה שכל הזמן נמצאים לי בצוואר ואני לא מסוגלת אם זה כל הזמן חותכת את עצמי וכבר זה מתחיל לעבד מהאפקטיביות שלו רוצה לברוח מהכל .... לא יודעת מה לעשות?

הי לך אחת פציעה עצמית בדרך כלל לא עוזרת היא רק באה להראות על מצוקה עמוקה בואי נעשה סדר יחד טוב? את חייבת לגור במעונות ? זה יעזור לך אם לא תגורי שם אז תסבירי להורים שלך מה העניין אני חושבת שהם יוכלו להבין אותך לא? בקשר לעבודות ומבחנים לאט לאט טוב אחד אחד ונשלים הכל תפרידי מה הכי חשוב עכשיו תנסי לכתוב ראשי פרקים להכל תראי שזה לא רע קחי נשימה ארוכה ותנשפי כך מספר פעמים אם קשה לך אז תתאווררי בחוץ או דמיון מודרך את יודעת לעשות לבד דמיון מודרך או שאת צריכה עזרה ? בקשר תיזה שלך על מה את כותבת אותה אני אוכל לעזור במה שהוא ??? רק תני לי קצה חוט ואני אנסה לראות מה אפשר לעשות

תודה רבה אל מכתב התומך שלך והנכנות לעזור זה כל כך נדיר למצוא האמת אני לא יודעת מה יותר גרוע בבית של ההורים יש הרבה אלימות (נו זה הבית ואני לא יכולה להגן מפני זה) ואחד האנשים שתקף אותי גר במעלה הרחוב והמענות בתקופה זאת הם כמו בית בושת שכל פעם מופיע גבר אחר בלי התראה ואולי אני האידיוט שנלחץ כל כך מזה. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל כשיש לי הרבה מסימות ואין מצב רווח אני לא מסוגלת למצוא ידיים ורגלים. היתי מאוד שמחה ללמוד שיטה של דמיון מודרך פרט לטירונות לא התנסתי בזה וגם אז השיתדלתי לא להפריע אסמטית בהתקף הבעיה אצלי אם התזה אחשו היא להריץ אותה אל אנשים ואירגון של הרבה דברים קטנים כמו המפתח של החדר שאני שוב לא מוצאת את הידיים והרגלים סהנושא אם הוא מענין הוא הקשר בין דיסלקציה ומוטריקה

טוב לראותך למרות כל הקשיים מתמודדת נאבקת ואני יודעת כמה קשה לך... ובטח גם למשפחה אבל את יכולה...מסוגלת אל תאבדי את התקווה ואנחנו תמיד איתך אידה