טריגרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אישה אחת אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה מביטה אליי בחיוך מופלא עם עיניים עצובות ילדה קטנה שנוסאת את מבטה אל העופק הרחוק בעיניים גדולות וידיים קטנות... אשה אחת אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה שרה ורוקדת במתבח ביתי מישירה אליי מבט אם חיוך בשפתיים ועצב בעיניים "עמית המפגרת,עמית הבת זונ... עמתי המפגרת עמית הבת זו..." וילדה קטנה מתבוננת בריקוד המטורף ועיניים בוכות וכואבות חושבת אל האישה הזאת ששרה לכבודי שיר מיוחד רק לי ויש ול מנגינה ויש לו מילים ויש לו כוח ויש לו טעם ויש לו ריח... אמא אחת אם חולצה אדומה ומכנסים מתרומה וכאב בעיניים וחיוך בספתיים שרה לכבודי כי כך מראים אהבה... והילדה כבר בת 10 ויש לה יום הולדת וההזמנות בכיתה חולקו לבושה בשימלה לבנה ורגליים חסופות רגליים רזות וקטנות ולא רוצה חסוף לא רוצה שימלה ואמא אחת שמסדרת שולחן לכבודי וחתיפים כבר בשולחן מסודרים יפה בצלחות מפלסטיק לבנות רק מחקים לידיים קטנות שיכחו אותם וחצי שעה אברה ואף אחד לא בא ואמא כואסת איפה כולם???? שום ילד לא בא שום ילד שום ילדה כי אין לה חברים,כי אין.. ואמא אולחת אם חולצה אדומה לכל הילדים בשכונה שלי,מוציא המבתים ילד בן 7,ילדה בת 11 ילדה בת 5 וילד בם 9 ואני??? אמא ואבא ועוגת יום הולדת "לעמית בת ה 10 מזל טוב" והשימלה הלבנה אם רגליים חסופות ואבא שיושב קרוב אליי ידיים של ילדים ובושה בעיניים אוחלים וכל כך מרוחקים ממני, ואבא לוחש"קניתי לך מתנה,הנסיכה היפה שלי בת 10 " וילדים אוחלים והשולחן מתבלגן ואבא יושב קרוב אליי ילדה עם שימלה לבנה ורגליים חסופות, עצבעות שלשות את ירחיי בכאב,נוגעות,מתחת לשימלה כבר לא לבן כבר לא לבן כבר לא לבן השימלה רטובה מהפחד ידיים קטנות אוחלות ידיים גדולות נוגעות אמא אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה אם חיוך בספתיים וכאב בעיניים מחליפה את הפה השותק לכואס וצועק "ילדה קטנה ומפגרת" משתינה אל השימלה שכבר לא לבנה וכבר לא חדשה וכבר לא ילדה....
(((((((((((((((((((( עמיתוש ))))))))))))) קוראת אותך ובוכה , כל כך מוכר ,רק השחקן הראשי לא אבא אלה אב חורג !!!!! ולא רק בימי הולדת אלה כל ארוחה ( מגיל 12 כשהוא נכנס למשפחה ) וזה פשוט לא נפסק עד גיל מאוד מאוחר גם כשכבר הייתי אמא לילדים , ומעולם לא יכולתי לשנות את המצב כי שם היה המקום שלי בישיבה ,מבינה אותך כל כך , מבינה את הכאב שלך , אפשר לחבקת אותך ברכות בלי לפגוע חטולית
שלום חטולית צר לי להיזדעות אם מה שאת אומרת ימי הולדת זה רק יום שבו נזכרתי ועלה לראש בעוצמה גדולה מידי אל אמא שלא היתה ,אל אבא שפוגע אבא ממש,אני גם כמוך סבלתי ממנו עד ליפנאי כמה חודשים שבהם ממש ניפגעתי ממנו אכשיו אני במקום יותר מוגן,אבל כואב כואב להרגיש את הכל עולה וצף וחוזר בעוצמות שאי אפשר לסעת אותם אני מדתמודדת היום אם ההשלכות של כל מה שהוא עשה לי בריאותית אני מתמודדת אם מחלות שלו שבגללו בגללו אני חולה לא רק נפשית בדיקות חודרניות כל שבוע שאבר פחד מתוצעות פחד מכל מה שיהיה אני שונאת את החיים שלי שונאת לחיות אותם
עמית יקר כל כך עצוב לקרוא המילים והכתיבה מרגשים ואת עם כאב גדול על ילדה קטנה על אמא על חוסר אונים בושה והרבה פחד אני מקווה שיגיע היום וחגיגת יום הולדת שלך תוכלי לחגוג לך ולילדה ממקום אחר מהרגשה אחרת לעשות תיקון זה ארוך ורחוק... אבל יגיע... את בדרך הנכונה חיבוק מחזק לך ולילדה הנפלאה אידה
עמית כמה כאב - איזה מזל שאת במקום מוגן עכשיו, ושיש לך את חטולית שיכולה לשמש לך דוגמה והוכחה לכך שאפשר להמשיך הלאה, לעבור דרך הקושי, וליצור לעצמך חיים נהדרים למרות הכל. שולחת חיבוק המון כח ותיקוה - ליז
