משתפת ומתלבטת בטעות חמורה שלי

אתמול בדרך לעבודה הרגשתי איך אני שוב מתחילה להיות מוצפת בכאב גדול. מאז שביקרתי אצלהם (אלה שהביאו אותי לחרא עולם הזה). הרגשתי צורך לפרוק את הכאב, וממש בכיתי.... ברגע אחד של בלבול (אין לי מילה אחרת), התקשרתי למזכירה של מנהלת המרכז שהייתי מטופלת בו. כדי לנסות ולברר עם המנהלת על אפשרות חזרה לטיפול. המזכירה, אשה מקסימה שאני מכירה כבר שנים, הבחינה שאני נשמעת לא טוב. וניסתה לקשר אותי עם המנהלת, אבל העדפתי שהיא תחזור אלי , כי לא רציתי לדבר כשאני הולכת ברחוב, ואנשים שומעים אותי... היא לא חזרה אלי כמובן, ואני ממש מתחרטת על הטעות שעשיתי בהרימי טלפון אליה. ורצה הגורל או המקרה ואתמול אני שומעת ממישהי שמכירה את ההתנהלות שם מבפנים, שאותה מנהלת (שאני די מחבבת, ומכירה את הסיפור שלי היטב), שמה לה למטרה "לא להפוך את המטופלים לכרוניים במערכת" מכל מיני סיבות.... איזה טעות עשיתי!!! ועכשיו אני בקריזה על עצמי!! למה אני עושה שטויות???!!!!!! למה אני לא יודעת לקחת אוויר ולנסות להתגבר על זה לבד???!!! למה התלות הזאת באנשים ארעיים שלעולם לא יהיו חלק ממני, אלא רק חלק כזה או אחר בתהליכים שאני עוברת? אני מרגישה שביזיתי את עצמי לגמרי!!! במחשבות שלי אני שוב מתקשרת למזכירה, ואומרת לה שתשכח מהשיחה של אתמול..... אבל גרמתי מספיק נזק..... אני לא רוצה להיות כרונית בשום מקום ועל אף אחד!! אני לא כרונית אפילו בעולם הזה....... אאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףף

ליאור יקרה לא טעית שום טעות.הטעות היא שלהם לא שלך. הדרך שלהם קלוקלת וחסרת רגישות.אל תיקחי ללב וחפשי עזרה במקום שישמחו וירצו להעניק.אי אפשר להסתדר לבד זה בדוק

את המקום של לא רוצה להיו כרונית.... מצטרפת לאוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ובלי קשר להרגשה מה קורה שם ? איזו מין התנהלות ללא דיסקרטיות ללא שמירה על כבוד המטופלים - משהו לא ניראה לי בכלל - מחבקת לך המון

בנות שמטופלות שם. מבחינת הדיסקרטיות אין לי בעייה.... והמקום כן עזר לי בעבר, כך שהאמירות שלי הן ממקום של כאב, ולא חלילה של השמצה של מי מהצוות שם.

לנדב לך כמה שטויות: א. צר לי על כך "שדלתה של המנהלת הייתה סגורה בפנייך" באותו יום! אני יודעת כמה זה קשה להרגיש דחויה דווקא בזמן שאת כה זקוקה לעזרה. ב. אני מכירה הרבה אנשים שלאחר שעזבו את הטיפול התקשרו בחזרה למטפל/ת כדי לקבוע פגישה. וזה רגיל וטבעי. ג. לא ברור מדוע המנהלת החליטה לנקוט במדיניות נוקשה וקרה זו. מנהלת טובה בעיקר בתחום הזה צריכה להבין,להיות אנושית וגמישה ואמפתית כי מדובר-בבני אדם! ד. אולי תנסי באמצעות מכתב או בדרך כלשהיא להסביר לה כמה היא טועה! למרות היותה מנהלת נכבדה אני מאמינה שיש לה רגשות והיא בטח תתנצל מעמקי נשמתה כשתדע כמה אקט זה פגע בך ורמס אותך. אני מאמינה שאילו ידעה כמה היא פגעה בך היא לבטח לא תשאיר את זה ככה. לא מאמינה שיש לה משהו אישי נגדך-היא פשוט נקטה בדרך קרה ומחושבת ע"פי מדיניות כלשהי. ואין מה לעשות- נשים במצבנו הן "כרוניות"! הפגיעה בנו היא לכל החיים. אם המנהלת המלומדת לא מבינה את זה....אז שתלך לעשות עוד כמה תארים באוניברסיטה. אם היא לא "בן-אדם"- לעולם זה לא יעזור לה. את לא אשמה ביחס שקיבלת ונהגת בריא ונכון כשהתקשרת לבקש עזרה! וזה היה נבון ביותר! להיפך- היא זו שנקטה בדרך לא נבונה ולא מאפיינת כלל מנהלת של מכון שמטפל בנשים במצבנו. וזהו- תם שיעור השטויות להיום.. אבל באמת -זה בא ממקום של תמיכה:מליבי ומזמני.

בטעות רשמתי במחבר - ליאור במקום-סמויה מן העין אז העתקתי את זה שוב הפעם נכון אני מקווה... לנדב לך כמה שטויות: א. צר לי על כך "שדלתה של המנהלת הייתה סגורה בפנייך" באותו יום! אני יודעת כמה זה קשה להרגיש דחויה דווקא בזמן שאת כה זקוקה לעזרה. ב. אני מכירה הרבה אנשים שלאחר שעזבו את הטיפול התקשרו בחזרה למטפל/ת כדי לקבוע פגישה. וזה רגיל וטבעי. ג. לא ברור מדוע המנהלת החליטה לנקוט במדיניות נוקשה וקרה זו. מנהלת טובה בעיקר בתחום הזה צריכה להבין,להיות אנושית וגמישה ואמפתית כי מדובר-בבני אדם! ד. אולי תנסי באמצעות מכתב או בדרך כלשהיא להסביר לה כמה היא טועה! למרות היותה מנהלת נכבדה אני מאמינה שיש לה רגשות והיא בטח תתנצל מעמקי נשמתה כשתדע כמה אקט זה פגע בך ורמס אותך. אני מאמינה שאילו ידעה כמה היא פגעה בך היא לבטח לא תשאיר את זה ככה. לא מאמינה שיש לה משהו אישי נגדך-היא פשוט נקטה בדרך קרה ומחושבת ע"פי מדיניות כלשהי. ואין מה לעשות- נשים במצבנו הן "כרוניות"! הפגיעה בנו היא לכל החיים. אם המנהלת המלומדת לא מבינה את זה....אז שתלך לעשות עוד כמה תארים באוניברסיטה. אם היא לא "בן-אדם"- לעולם זה לא יעזור לה. את לא אשמה ביחס שקיבלת ונהגת בריא ונכון כשהתקשרת לבקש עזרה! וזה היה נבון ביותר! להיפך- היא זו שנקטה בדרך לא נבונה ולא מאפיינת כלל מנהלת של מכון שמטפל בנשים במצבנו. וזהו- תם שיעור השטויות להיום.. אבל באמת -זה בא ממקום של תמיכה:מליבי ומזמני.

היי ליאור אני ממש לא חושבת שעשית טעות לבקש עזרה זאת לא חולשה - זה כוח אי אפשר כל הזמן לסחוב את הנטל של החיים לבד, רק על הכתפיים שלך מותר לנו ורצוי לקבל עזרה ותמיכה מאחרים הבעיה הייתה חוסר הרגישות של הצד השני, לא את! אני במקומך הייתי פונה למקום אחר וכן מבקשת עזרה מה שלומך עכשיו? איך את מרגישה?

כאילו משתמע מהדברים שאני כותבת שאני מוציאה שם רע למקום, ולא זאת כוונתי, באמת שלא. רק שהייתי צריכה להתמודד לבד... לא רוצה לחזור לשם, לא מרגישה צורך יותר בטיפול. משהו בי נשבר... אולי אני סתם עושה לעצמי חיים קשים? ואולי אפשר לבד? ואולי באמת הגיע הזמן לא להיות נטל טיפולי על אף מטפלת? לא מבינה את עצמי היום.

ליאור יקרה קודם כל מה שלומך היום? דבר שני בקשת עזרה הוא א-ב של טיפול...ואת עשית מה שהיית צריכה לעשות. להתקשר למקום - למטפלת שלך, כאמור כאן מרכז כזה יודע במה דברים אומרים ולכן אין לי ספק שהיית מקבלת " עזרה ראשונה" לפחות למצבך. גם שיחת טלפון יש בה המון בכדי לעודד, ולתזכר כלים וכוחות שיש בך!!!!!!!!!!!!!!!!! וכן לתת לך את זריקת האנרגיה שהיית זקוקה לך. כעת את לא קבלת את מה שהיית זקוקה לו כל כך- את מילת העידוד והתמיכה וגם נותרת עם רגשות אשם והלקאה עצמית על כך שהיית ונסית לבקש עזרה. בעצם מה מסקנותייך??? להתמודד לבד, לא לבקש עזרה, לא לסמוך על איש מלבד עצמך. במצבים אלה אנחנו כולנו כל כך זקוקים לתמיכה למילה הטובה שתראה לנו את האור שכבה. "רק מילה אחת או שתיים...לא יותר מזה..." ליאור יקרה אנחנו כאן מותר וצריך לבקש עזרה איתך אידה