דימיון פרוע
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קברו אותי הלילה במדבר ושכחו לבדוק אם עוד נושמת... פוקחת את עיניי וחשה מגושמת - לא מבינה את פשר הדבר!!! קירות הקבר לא נותנים לנוע, לחות מוגברת מפריעה לנשום, בהתחשב בשמש של היום, החושך כאן הוא פרס מדי צנוע. דקות עוברות לאט בריח התפל... האם דיירת או עדיין אורחת?! עוד רגע קט לתוך יאוש צונחת! אז איך יוצאים מכאן, לעזעזל?!
לאט לאט בעזרת אולר או כפית , להסיר שכבה ועוד שכבה שלא יתמטטו הקירות את חיה ונושמת , קשה עכשיו . אבל מצפים לך שם חיים טובים ומלאים . רק להסיר את כל הבוץ והעפר ולנקות את השמשות ותראי שיהיה הרבה יותר בהיר , הרבה יותר צח.
מרחיקה את היאוש, מתבוננת בידיי, ציפורניים יש, הן יספיקו בינתיים... יש כאן פינה, בה הלמעלה פוגש את הצד... אבדוק לאט לאט איך אוכל לחפור דרך לאויר המבורך, בתקווה שאצליח לחפור גם מנהרת מעבר לצאת דרכה מכאן. בהצלחה, שחפיתוש, אני איתך אורלי
שחף יקרה דמיון? או תחושת חוסר עונים? שאולי מלווה אותך? פחד? האם דואגים? האם שמים לב אליי? אם אני חיה או לא? אם טוב לי? רע לי? אך אני מרגישה? נסי להחזיר לעצמך את השליטה... חשבי חיובי את בעצם לקחת...שליטה... אידה
