מנסה להתחיל... זה ארוך .. וטריגר

היי בנות! מאוד התרגשתי לראותכם כאן.. עונות ומגיבות כמו אז.. החיבוק חם ועוטף אני כל כך צריכה אותו..... פתחתי את הפורום לפני כמה שבועות.. לא הצלחתי לקרא.. גם לא לכתוב.. מין חולשה ואי ידיעה מהיכן להתחיל..... ולפני יומיים נראה לי.. ניסיתי וזכיתי בכל!!!! המסתן אותי.. ריגשתן. תודה!!!! שנלחמתן להישאר עבור כל אחת שפה.. שמתווספת ושחוזרת... זה כל כך לא מובן מאליו. האם יש פה מישהו מומחה כמו אז אידה? הפרשה ואז זה עמד לסגירה וקירטע.... ונס נס!!!! שזה עדיין פועל.... בזכותכן כנראה! ממ.. אתן ודאי זוכרות את כל התהליך ההתחלתי.. ואז שהתחתנתי.. ותההיתי מתי יבואו ילדים.. ואז היו הלידות... בן ובת.. מושלמים!!! תודה לאל.. לאורך כל שנות הנישואין היה לנו קושי בתקשורת... בהתחלה היה מאיים על הזמן בגרושין ולא מתמודד עם כלום. זה גרם לי לחוסר בסיס מטורף.. היה מאיים כשתלדי אעזוב אותך ועושה ברוגזים ממושכים... ניסיתי דרך רבנים ואף יועצי זוגיות.. עד שבשלב כלשהו כולם הרימו ידיים יאמרו לי אין מנוס מגירושים. כל כך לא רציתי זאת... אולי כי פחדתי... אולי כי האמנתי שאנחנו יכולים לחיות ביחד אנו מתאימים. זה רק עניין שיקלוט מזה נישואין... שותפות.. וגם אם לא יבין שמתעלל בי מילולית.. שיבין שצריך לשנות משהו.. הוא חשב שיודע הכל וטען שכולם טועים ואני צריכה ואני ואני ואני..... לשנות את המחשבות.. המילים.. וכו'.. אף אחד לא אומר ככה.. לא חושב ככה.. לא מתנהג ככה... לא חותך בצל כך ולא אומר כד במקום אגרטל.......... אם שכחתי מפתח בדלת ונכנסת להתקלח.. הוא טען שעשיתי בכוונה.. בקיצור.. היה נורא.. ובהתחלה דיי האשמתי את עצמי שאיני מתנהגת נכון ואולי הוא צודק והוא מושלם ואני צריכה ללמוד וכו' עד שכבר לא יכולתי להכיל והתחלתי להתפרץ עליו.. ואז טען שאני מתפרצת.. אז היה פסק זמן. תודה לאל הסכים ללכת לטיפול באופן פרטני.. כנראה ביחד לא הועיל.. היה צריך קודם משהו יחידני. הטיפול היה טוב. וחזרנו. אך הרגשתי שאכן משהו בו הולך ומשתנה לחיוב אבל אני כבר לא שם.... הוא היה מחמיא ואני לא מרגישה את המחמאה... לא נהנית ממנה בכלל... והרגשתי רע עם זה.. עד שהתעורר אני כביכול מתתי.... אגב לפני פסק הזמן הגיע שלב בו לא יכולתי יותר וממש צעקתי את נשמתי.. כמו ילד קטן שמנדנד את ההורה שיקשיב לו..... אך היה אטום אליי... לא הצלחתי לישון כל הלילה ההוא ולקחתי המון כדורים.... בסוף הגעתי למיון.. תודה לאל אני בסדר ולא קרה לי כלום.. נכון לעכשיו.. הזוגיות בסדר. אך עדיין קשה לי בה... במיוחד כי היחס לילדים מאוד נוקשה... שוב על אותן האמירות.. אם לא... אז.. אני אוציא אותך מהבית.. אקשור לך את הידיים אקח את המשחק (האהוב ביותר) לשבוע מדגדג עד שהילד בוכה ולא מרפה... אותו זה מצחיק.. הילד סובל.. ועוד... כל זה מחזיר את התקופה שאני סבלתי ממנו.. כי הוא כאילו לא רואה.... הוא הפסיק עם הטיפול.. חושב שעשה תהליך והוא מלך העולם. אבל לצערי הקשיים חוזרים... אומנם לא מאיים כל הזמן על גרושים. אבל נוספו מכות (רק לי) שכביכול מגיעות בצחוק אך הן מוציאות מהדעת......... וכד סבירים לו הוא טוען שאינו בעל מכה שנותן סטירה שכועס.. אני מדברת כאילו הוא כזה... לולי התחלתי טיפול לא הייתי קוראת לזה אפילו התעללות... כי כאילו משהו בי קיבל את התירוץ שלו שאינו מכה בשעת כעסו אז אינו בעל מכה... אבל כל פעם שהיה עושה כך הייתי מתעצבנת עליו בשתיקה.. מה שלא הזיז לו וכשהיה שוב מכה היה ממשיך את הצחוק ואומר עכשיו לא תדברי איתי? עכשיו ברוגז? לא הייתי ברוגז וכן דיברתי אבל הייתי מתרחקת ממנו.. וההתרחקות הזו רק גודלת..... לא מסוגלת להתגרש. מפחדת. כרגע מרגישה כלואה!!!!! מלא מחשבות.. תהיות.. ובעיקר פחדים..... מכיוון אחר.... אחותי... כזכור (אולי) לכן.. כל הפגיעה הייתה בסוד כל הזמן... מעולם לא דיברו עליה... וכשסוף סוף סיפרתי לאימי.. ואחרי קרוב לשנה לאבי.. נעשה נתק כביכול טבעי מאחורי והגיס... בלי הסברים.. כלומר תמיד לא אהבו אותו. הוא היה מניפולטיבי שתלטן וכו'.. וייתכן שזה הסיבה שאחותי הבינה שבגללה הנתק.. וכנראה הגיס.. בעלה מכר לה.. המשפחה שלך שונאת אותי מתאכזרת עלייך.. והיא אפילו לא טרחה לברר...... הנתק נמשך קרוב ל4-5 שנים.. בהן היא ילדה ילדים שנה אחר שנה... כל הזמן שנודע לי על כך צבט לי הלב... ואףבלי קשר הייתי מנסה כל כמה זמן להתקשר אליה ולברר מה איתה איך חייה ולהסביר שהנתק הוא לא בגללה.. רק אני זו שהייתי מתקשרת כולם ניתקו קשר. זה היה מפגר כאילו אני הפגועה עושה משהו שאלוהים יודע למה... אבל אולי דווקא בגלל זה... אין לי עוד אחות.. רק בנים.. ומאוד הייתי רוצה לצייר משפחה מאוחדת...ולא היה לי קשר עם האחיינים שזה קרע אותי וכו' וכו'.. לחתונה היא לא הגיעה כמובן.. והנתק נמשך עד.. לפני שנתיים וחצי בערך.. פעם אחת שמעתי שהיא בבית חולים.. הודעתי לאימי והיה לה פריצת דיסק.. ומאז משהו חזר לאט לאט... היה לי שיחת טלפון איתה והיא אמרה לי אני מאמינה לבעלי מאה אחוז. אם את רוצה להישאר בעבר תישארי. אני ראיתי בעיניי איך פיתית אותו.. ולשאלתי איך הסכמת לזה לקרא.. אמרה רציתי לראות עד להיכן תגיעי.... תעזי.... השיחה לא הייתה מפורטת. אך הבנתי שהוא כל השנים ישב לספר לה סיפור... והיא קנתה אותו. בלי לברר... ברור לי שהיא לא ראתה כלום.. אך זה כואב לשמוע שאומרים ראיתי (ואני סבלתי 4 שנים.. למה לא עצרתם.. אפילו אם אני אשמה.....) ברור לי שנוח לה ככה בלי לשמוע צד נוסף.. להשאיר את העבר בעבר ולהתקדם עם קשר למשפחה שכנראה כן היה חסר לה....... כמה שהשיחה כאבה... ברגע הרגשתי איך תון יורד לי מהנשמה.. אפילו שיודעת הפוך.. זה כבר לא סוד שהיה משהו.... ..... וזה הקלה!!!! אז שיחקתי את המשחק... וחזר הקשר להורים. והכרנו את 7 האחיינים.... זה הצריך שפעם אחת נאלצתי לראות את פני הגיס כדי לראות את האחיינים.. כי היא ובעלה יחד(!!) כמובן לא היה דיבור.. רק לאחיינים ואליה.. אני זוכרת שהייתי בשוק.. זכרתי אותו גבוהה והוא היה נמוך.. זכרתי רזה והיה מלא.. כרס.. כל כך היה שונה..... אך זכרתי אותו כילדה.... וכך נשארתי כנראה עד היום למרות שאני מתקרבת ל30.... והיום מעט מפגשים כאלו.. אצל הוריי... כשלאחר כל מפגש אני מתערערת נפשית בלי שאף אחד ידע.. רציתי למחוק את העבר.. להתאמץ ולשמוח שהמשפחה חוזרת...... אחותי כאילו גם ניסתה.. מאותה שיחה בכלל לא אמרה כלום.. ניסיתי!! עד.. לפני שנה.. שראיתי שזה בלתי אפשרי... אבל עד שהבנתי.... המצב שלי רע!!!!! רע!!!!! אמשיך בפעם אחרת.. זה כבר יותר מידיי... מותשת. תודה למי שהצליחה לקרא עד הסוף.. וגם למי שלא. מעריכה מאוד! מתמודדת. נ.ב. אשמח לשמוע מכן... איך אתן בחיי היומיום? מה שלומכם?

יקרה אל תוותרי עלייך בבקשה .. את עוברת התעללות לשמה ולא מגיע לך לא הגיד לך מה לעשות רק בבקשה תשמרי עלייך גם ההתנהלות מול הילדים נוראית בעיני ותשאיר בהם צלקות לחיים אוהבת אותך , וכן שמרתי ונלחמתי על הפינה הזו אחרי שאידה עזבה. אין כאן אף שומר אז תזהרי במה שאת כותבת .. את יכולה להצטרף לפורום המקביל אני בטוחה שיקבלו אותך בשמחה כרגע אני מעדיפה לא להיות במדייה בכלל .. אבל לא יכולתי שלא להגיב לך אני הרי השושבינה שלך זוכרת . בבקשה ממך יקרה אל תישארי עם המכות והעלבונות לבד זה לא מגיע לך ....יודעת שזה לא נהוג אצלכם אבל... ותיזהרי עם הסמרטפון בפעם הקודמת זה הביאו אותך לצרות .... תיכנסי רק מכניסה בסתר לפורום ותמחקי שוב כל פעולה שאת עושה תחשבי תחשבי ץחשבי טוב טוב לפני חיבוק ענק ענק ענק בשבילך

יקירתי...בהחלט קשה. פה אין לצערי מנהל פורום. יש את פורום פסיכולוגיה קלינית שכלנו כותבות שם כשרוצות מענה מהמנהל..כרגע לא בטוחה מי נגד מי שם. מי ישאר בכלל....לי קשה כרגע לקרוא הכל ואת כלן שם. תכנסי ותקראי...אולי תשתתפי שם ותקבלי סיוע מקצועי. פה זה אחרת...אין מנהל וככה אנחנו אחת עם השנייה...לא יודעת מה יהיה.. בינתיים איתך

מיכלי יקרה!!! בקושי נכנסתי לכאן.. אולי בהזדמנות אכתוב שם.. לא ראיתי עדיין.. קשה להתחיל מקום חדש.. אתם שם רושמות מידי פעם כפי שאמרתן.. אז אולי זה יקל עליי.. נכון לעכשיו אני מנסה לחפש איזון בחיים.. קשה לי לפתוח מחדש.. רק להמשיך את הקיים. ובפרט שנשמע מהדברים שהמקום לא מסודר ולא יציב.. בינתיים עושה מה שיכולה ונראה מה הלאה... תודה שהגבת. וזאת פה. איתי. נשיקות

בוחרת מובחרת שושבינה שלי! כיף לראותך.. כיף שהשארתי.. הפורום המקביל זה מה שמיכת רשמה? אכן רק לאחרונה הבנתי (ואיני מבינה למה כל כך באיחור) שזה התעללות.. אומנם לא איומה בסקלה אבל עדיין.. הבנתי כי חזרתי לטיפול והעליתי את הדברים.. המטפל. החדשה האירה את עיניי.. ואני קולטת אחרת את הדברים... אומנם עדיין לא יכולה לעשות כלום.. אפילו לפעמים לדבר את הדברים קשה לי זה כמו להוציא רכבת מהגרון... אין לי כוח לדבר.. רק שותקת.... וזה סוג של דיכאון כנראה... אבל מתמודדת מול כל כך הרבה חזיתות שאין לי כוח. בהזדמנות אמשיך איך ומה החזיר את הטיפול ומצבי היום... יש בבעלי משהו שכל כך אוהב... אך ה"עונשים" כל כך חמורים... וזה מבלבל.. גם אותי כאישה וכמובן הילדים... הם פגועים ורצים אליי (הוא לא מכה אותם אך יכול לצעוק להעניש להאשים וכו'..) ואוהבים אותו מאוד... תודה על תגובתך. למרות שהפעם שהבנתי אינך מעדיפה להיות במדיה.. וזה שרשמת זה בגללי.. אז ממש מעריכה זאת!!! קצת מלחיץ שרשמת שאזהר במה שאני רושמת... אכן מדיה זה דבר מפחיד.. איני זוכרת ספציפי את העניין הזה שאולי סיכן אותי?! מניחה שזה בגלל שאני חרדית ובעלי לא ידע על האינטרנט? כבר מזמן גם לו יש.. ונפתחנו מעט יותר.. אז מהבחינה הזו לא חוששת. וזה בסדר לי.. מבחינת תוכן..... הוא מודע לפגיעה שהייתה.. לא מודע להשלכותיה הקשות.... הוא גם לא יודע שנכנסתי לפורום ואת הכינוי שלי.. ולא עוקב אחרי זה.. מעריכה את הדאגה. ומאמצת בחום את החיבוק. לא מזמן התחלתי טיפול אז מקווה שיעזור לי בעניין הזוגי גם.. לפתוח עיניים.. לראות אם נכון ומה נכון.. ואיך להתנהל... אוהבת המון. תודה!!!

יפה שלי נראה לי שגם אחותך פוחדת מגירושין ...זה נראה לי ממש ברור.. אבל..לא קל לאשה דתיה עם 7 ילדים לפרק משפחה...לאן תלך איתם..? אייך תכלכל אותם..סיפור לא קטן גם היא סוחבת על הגב...אז מה כבר נשאר לה לעשות...להמשיך בחיים שלה ולא להאמין לך כי זה הכי פשוט בשבילה... זכור לי שכתבת פעם עוד לפני שנישאת שנורא רצית לראות את התינוקת החדשה שנולדה לה ופחדת ללכת אליה..( אם אמי לא טועה).. המסגרת המשפחתית מאוד חשובה במגזר הדתי עד כדי שהם פשוט מתכחשים לכל מה שיכול להפריע להם בחיים.. ולשאלתך...אני כבר סבתא ל4 נכדים..אז היה רק הנכד הבכור.. יש לי 4 יהלומים...ברוך השם בעיות רפואיות לא חסר ..מן הסתם כמו אצל כולם.. אבל יש זמן גם לזה בהמשך מחבקת אותך בהמון אהבה כמו תמיד עוד נדבר גם עליך ועל בעלך... ודרך אגב..אין דבר כזה סתם סתירות בצחוק ממש לאאאאא את אשתו והוא מחוייב לכבד אותך כגופו... האם הוא מכה גם את עצמו?? ברור שלא!!! כרגע רק אומר לך ליל מנוחה יפה שלי עוד נדבר חטולית

חטולית יקירה!!! 4.... וואו מרגש!!! איך הזמן טס לנו ככה... בריאות בריאות!!!! שמרי עלייך!!! מזה בעיות בריאותיות... של הגיל? ואי כמה זה מפחיד לגדול....אוף. כלום לא בשליטה שלנו.... לגבי אחותי.. כן.. לא פשוט לה אני מניחה.. ונראה שהיא בהריון נוסף אך איני בטוחה בזה עדיין.... מאחלת לה.. להם רק טוב.. וכן.. כנראה אז דיברתי על רצוני לפגוש את ילדיה... הבכורה בת השאר כולם בנים... לגבי בעלי.. מסובך... כרגע אנחנו לא מדברים.. לפעמים כשצריך בחוה"מ התכתבנו לגבי הילדים... התנהגות מבישה!!! אבל מעיד על חוסר תקשורת מזעזע.... מי יודע מה יהיה בסוף החג.. או שזה יתפוצץ או יחזור לקדמותו... אני תוהה.. כמה אני אשמה בזה.. אף פעם לא ראיתי תקשורת טובה ונישואין תקינים.. בכל אופן.. ההרגשות שלי כלפיו אמיתיות. עברתי מספיק כדי להבין שהוא לא מכבד אותי רגשית. ואף לא גופנית... כשאני מביעה בפניו דברים שמפריעים לי הוא מחזיר את זה באשמה כלפיי כאילו אסור לי להרגיש לכעוס או לכאוב... הוא מושלם. יעבור.... לאחר שבוע ככה.. מצליחה להיות אפתית.. איכשהו.. מחכה למפגש אצל המטפלת.. לראות מה עליי לעשות.. איך להתקדם.... איך החג מתקדם? איפה עושה את החג שבת? שלך, מתמודדת

בחגים כולם תמיד אצלי לאן ילכו ?? החג עבר נפלא היה כייף גם בחג השני ..גם זה כבר מאחורינו..÷)) שלא תעיזי לוותר עלייך ולא משנה מה !!! מאוד נוח לו להפיל את התיק עליך ולצאת נקי כפיים אלה מה... אוהבת אותך חטולית

חטולית מהממת.. כמה כוח זה דורש.. שמחה שאת מצליחה להנות מהביחד.. ומכך שהבית מתמלא ברעש.. וילדים.. וכו'... אני בטוחה שהם מקסימים עוזרים גם.. ומחזיקים הרבה כוח שמחה ושהות נעימה לכולם.. כן עבר פסח ככ מהר.... שתהיה לנו שגרה נעימה! קשה להיכנס לשגרה אך היא בעזרת השם תהיה טובה לנו.. מנסה לא לאבד אותי.. ופחות להכנס להאשמה עצמית.. אך אני עדיין בבירור עצמי לומדת לומר דיי.. ולהכיר במציאות שמגיע לי אחרת.. ושהדברים כמו האלימות המילולית והמכות... אינם נכונים גם אם הוא אומר שזה סתם ובצחוק.. והתפתיתי להאמין לזה.. אך הרגשתי רע. בקיצור לא חסר עבודה... ואין קיצורי דרך.. בהצלחה בשגרת היומיום... את עובדת כעת או בבית? שלך באהבה מתמודדת