בנות יקרות, בוקר טוב!

קודם כל תודה לכולכן על התגובות החמות על ההודעה האחרונה.. מאוד ריגשתן אותי.. באמת.. ומה שאני מנסה כבר כמה ימים לכתוב לכן ולא ממש יוצא לי זה, שנכון שהשיחה עם אחי דרשה ממני הרבה אומץ והיא לא הייתה פשוטה או ברורה מאליה... אבל זה לא עושה אותי גיבורה.. לפחות לא יותר מכל אחת אחרת שכותבת כאן... אני באמת מאמינה שזה תלוי בכל אחת מאיתנו, וכל אחת ואחד מסוגל/ת לעשות את הצעדים שחשובים בשבילה... אם זה להגיש תלונה, אם זה שיחה מהסוג שאני עשיתי עם אחי, אם זה לקום בבוקר לעבודה ולתפקד (שלפעמים זה כל כך קשה...),לכתוב כאן כשקשה ולשתף או כל דבר אחר... כל אחת והדרך שהיא עוברת... אני באמת מאמינה שבכל אחת טמונים כוחות גדולים, אנחנו "רק" צריכות ללמוד להאמין בעצמנו ובדרך שלנו... לא לאבד את התקווה והאהבה... היה לי מאוד חשוב לכתוב לכן את זה כי הרגשתי שלפחות חלק מכן חושבות שעשיתי את הבילתי אפשרי או משהו כזה.. וזה ממש לא ככה... זה דרש המון עבודה ותהליך שעברתי המון זמן, כנראה מהרגע שנזכרתי עד הרגע ששוחחתי איתו (ולא נראה לי שהוא אי פעם נפסק...) וזה לא בשמיים... כל אחת מסוגלת להגיע למקום הזה אצלה... תלוי רק בנו... וחוץ מזה... אני רוצה לומר לכן שזה לא כל כך פשוט עכשיו... לפעמים אני מרגישה ריקה, מן תחושה שקשה לי להסביר... כאילו הוצאתי את זה מעצמי ונשאר איזה חלל ריק כזה... ולפעמים זה עושה אותי עצובה... כשאני חושבת על השיחה והדברים שהוא אמר וכמה היה לו קשה... מצד אחד עולה תחושת הזדהות עם הכאב שלו, כואב לי שזה קשה לו כל כך, מצד שני פתאום זה עושה את זה אמיתי יותר... למרות שכבר למדתי להאמין לעצמי ולא היה לי ספק במה שקרה, פתאום זה קיבל עוד תוקף, כאילו הוא נתן לזה איזה אישור או משהו כזה... ובמהלך השיחה איתו עלו בי מחשבות שאולי יש עוד דברים שאני לא זוכרת... וגם באיזשהו שלב של השיחה רציתי לשאול אותו אם זה קרה שוב, עם מישהי אחרת... אבל זה היה יותר מידי בשביל שנינו.... בקיצור, לא קל עכשיו.... אבל יהיה בסדר... שיהיה יומטוב והמשך שבוע נעים לכולכן :)

את צודקת לחלוטין , כמישהי שעברה את הנסיון שלך אני יודעת שככה באמת מרגישים שום דבר לא באמת בשמיים , הכל תלוי בנו , ונכון שצריך המון אומץ , ונכון שצריך לעבור את התהליך כדי להגיע למקום הזה שהוא לא מובן מאליו , אפילו מאוד קשה , ואחרי הכל , אחרי שקיבלת את האישור שאכן קרה הדבר , ולמרות שהוא התפתל לו , את מרגישה עכשיו ריקנות , תמיד אחרי שסוד משתחרר הוא משאיר אחריו ריק אחד גדול ,כי הסוד כבר לא שם ונשאר המקום פנוי ,עכשיו תנסי למלא אותו בדברים יפים שרק יעשו לך טוב ,כמו למשל ,אני לא שיקרתי , הכל היה אמיתי , לא רק אני סבלתי , גם הוא סבל ועוד סובל ,אני כבר אחרי הכל ואיזה טוב שכבר הכל מאחורי ,מגיע לי חיבוק אחד גדול ואולי אפילו תבקשי מאביך ( אם זה מתאים ) או מישהו/י שאת סומכת לתת לך חיבוק גדול , כן , עשיתי כברת דרך רצינית ואני ראויה לכל מילה טובה שיגידו עלי , הייתי אמיצה , פתרתי בעיה קשה שהפריעה לחיים שלי ,,,,,,,,,,,וכן הלאה ,,,,,,, כל דבר טוב שאת יכולה להמשיך להוסיף עד שתרגישי שהחלל מתמלא , כי באמת אבל באמת שמגיע לך הכי טוב שיש , ותפנימי את זה , לא כל אחת מסוגלת לזה , ואני שולחת לך מכאן חיבוק ענקקקקקקקקקקקק עד ל,,,,,,,היכן שאת נמצאת ,,,,,,,,, חתולה

זו אני שהשתמשתי בביטוי בלתי אפשרי - וזה מובן , כמו שמובן - שכל שלב שאני עוברת מבחינתי, יום לפניכן היה מבחינת הבילתי אפשרי... והפירגון הוא אמיתי, ומשקף לך עצמך איך את מתקדמת , אז זה בסדר שאנחנו קצת מעריצות אותך בשביל זה .גם אם היה הרבה יותר קל להתייחס אל כל התהליך כמהלך נורמאלי .. אבל יקירתי - המצב שנקלעת איליו ושכלנו נאבקות להחלים ממנו הוא בהחלט לא נורמאלי. רוצה לשתף אותך בשיחה שהיתה לי עם בן זוגי באחד מהלילות ללא שינה: 3:00 בבוקר ואני מציקה לו, לא יכולה להיות לבד עם המחשבות. הוא מבקש שאשתף אותו ואני אומרת - "הטיפול הזה... אני לא יודעת אם זה טוב ... אני חופרת וחופרת ואין לזה סוף..." והוא עונה " ככל שחופרים הבור נהיה עמוק יותר , ולאחר הפסקה מטודית ממשיך - אבל הערימה שבחוץ גדלה..." ומוסיף להשתעשע עם המחשבות ואומר ".. ואז מביאים שופל שלוקח את הערימה רחוק רחוק..". ואני שואלת - "ומה עושים עם הבור שנוצר???" והוא עונה: ממלאים אותו עם מה שרוצים... זה כל היופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מאחלת שתצליחי למלא את הבור בהמון דברים טובים. מחבקת - ליז

ערב טוב יקרה.... אם אני אגיד לך שהבוקר נפגשתי עם המטפלת שלי. ואלו בדיוק הדברים שחלפו במוחי, תאמיני לי? ההרגשה הזאת של הנבירה ללא תכלית? כבר כמה זמן שלא היה רצף טיפולי. מכל מיני סיבות. חגים... הצלע השבורה שלי ועוד... רק שאלתי אותה למה אני צריכה להגיע אליה, כשאין לי צורך עכשיו להתחיל שוב... לא העזתי להגיד לה שללא טיפול אני מרגישה הרבה יותר טוב... הייתי רוצה לשתף עוד....אבל לצערי כבר לא מרגישה כאן כל כך בטוח....בעניין של הלשתף...וזה הפסד שלי, לזאת שזאת בעצם הייתה כוונתה, אבל מעבר לזה, המקום נשאר מקום בשבילי וזה הרבה... מרגישה את הוואקום שנוצר בעקבות דברים שכן פרקתי בעבר, אבל לא מצליחה למלא אותו, לצערי.... לכנפיים המקסימה והגיבורה. עשית מעשה אמיץ מאין כמותו....מודה שאני לא הייתי מעיזה לעשות לעולם.... כל הכבוד לך... מקווה שכמו שליז אמרה, החלל יתמלא בדברים טובים. אמן. ליאור

את ובן זוגך יצרתם בצוותא מטאפורה מצוינת עם כל הציוד והתפאורה הנדרשת לאוירה:-) אהבתי ואני מאמצת אל חיקי בחום!!! רצה למלאות את הבור שנוצר- את החור שנפער לאחר שסילקתי עוד מפגע מחיי והחזרתי במובנים מסוימים את השליטה לחיי! מחבקת ואוהבת עד לבלי די שדה ניר

תצדיעי לעצמך ותהי גאה בעצמך על התהליך ועל האומץ וגילוי הלב שלך לפתוח את הנושא מול אחיך הפוגע- עם כל המשתמע... ואנא ממך אל תגמדי את גודל המעמד המיוחד!!! את ראויה לכל הערכה וברכה! בדיוק היום עורכת הדין שלי שמתנדבת במקביל אף במרכז לנפגעות תקיפה מינית אמרה לי שאני אשה מאד מאד חזקה ועלי להיות גאה בעצמי ועצם זה שהגשתי תלונה בגפי, יזמתי עימות עם הברנש והוצאתי את הצדק לאור והאנס שלי עבר 180 מעלות!!! מכפירה מוחלטת במעשה הנפשע הגיע להודאה בסעיפי האישום המיוחסים לו! זאת הצלחה מסחררת שלי וחגיגה גדולה ביותר!!!אני טיפוס שלא מוותר!!! עד אשר הצדק והאמת הוכחו מעבר לכל ספק והוא הכה על חטא!!! גאה בך יקירתי. ושולחת חיבוק ענק מימדים השמור אצלי לאירועים מיוחדים:-)

את בהחלט אמיצה וגיבורה.... אני חושבת שכל משתתפות הפורום הן כאלה ללא ספק כל אחד ממקומה ומהתמודדויות שהיא עוברת...ממשיכה ונלחמת.... אך את שיתפת וכולן התייחסו מהתפעלות והערכה רבה אלייך... כן הזרקור היה אל הגיבורה התורנית...את! זה אולי מביך....וקשה לקחת את המקום הזה אך מגיע לך ללא ספק!!! אני מבינה את הרגשת הרייקנות אחרי השיחה... נשארים עם תחושות ומחשבות של אחרי...ולא יודעים כל כך מה לעשות איתן.... יש הרגשה שיש עוד לדבר? עוד לשאול...? לעבד ולדבר על מה שהיה...? ואולי גם שואלים מה הלאה? מה אחרי.... שעשיתי את הצעד הזה? הכל אמור להסגר? אני אמורה להמשיך כאילו לא היה.... רק לאהוב אותו? יש עוד צדדים? מה עכשיו? דברת על השיחה הזו עם מישהו/י? את מוזמנת לשתף ... איתך אידה

בכלל לא מרגישה אמיצה וגיבורה כרגע... מרגישה בעעעעעעעעעעע אולי זה תקופה עמוסה או רגישה, אולי זה בגלל הימים הללו של החודש, אולי זה כל מני דברים קטנים שמצטברים, אולי זה כי אין הרבה עם מי לדבר.. ממש לדבר, לעבד כמו שאמרת, לעבוד על הדברים... אולי ואולי ואולי... רגע ככה רגע ככה.... אני עייפה!!! בא לי ללכת לישון ולקום בבוקר ליום חדש עם מצב רוח קצת יותר טוב... בכלל בא לי לטוס לאן שהו כבר ולהרגיש הכי חופש והכי כייף... להיות באיזה חוף בתאילנד או אוסטרליה או איי שייסל או משהו כזה ולהשתזף בשמש עם המוזיקה וספר טוב.. גם זה יגיע יום אחד... לא רחוק מידי... והאמת שחשבתי על זה בימים האחרונים, ונראה לי שהשיחה הזו הייתה רק ההתחלה... יש עוד לא מעט על מה לדבר ולעבוד, ובאמת לא יודעת מה לעשות עכשיו... כרגע צריכה קצת להניח לזה... כשיגיע הזמן אני ידע מה לעשות עם זה נראה לי... (וזה לעומת אבא שלי שחושב שעכשיו אני משוחררת ויכולה ללכת ולמצוא לי חבר- כמעט המילים המדיוקות שלו.. הוא חושב שעכשיו הוצאתי את זה, דיברתי על זה וזה מאחורי... לכי תסבירי לו שזה לא ממש נגמר בזה....) טוב, באמת הגיע הזמן ללכת לישון.... מזכירה לעצמי לקבל את מה שעולה ואת המצב רוח הזה, שזה זמני וגם זה יעבור... מחר יום חדש.... לילה טוב שיהיה...

מתנצלת, אני לא בתקופה טובה עכשיו,

תודה לך גל.... מקווה שהתקופה הזאת תעבור במהרה ויוקל לך... זכרי שאנחנו כאן.... שולחת חיבוק..