אבחון מחלת הנפש

שלום רב, אחי חולה מזה כ16 שנים במחלת נפש מסוג דיכאון וסכיזופרניה , עם שחרורו מהצבא מטופל בביה"ח אברבנאל , ולקוח תרופות שלדאבוני עושות לו יותר גרוע , מידי כמה חודשים התרופות מוחלפות בתרופות אחרות היות וההשפעה היא לא טובה עליו ועדיין לא נמצאה תרופה שמתאימה לו . לדעתי האבחנה שעשו לו מלכתחילה היא אבחנה שאינה נכונה למצבו , האם יש אפשרות לקבל אבחנה נוספת ? ןאם כן למי לפנות ?

במקרה נכנסתי לאתר הזה היום ואני שמח על כך. כמתמודד בעל נסיון אשר אובחנתי כ"סכיזופרני" וטופלתי בתרופות קשות. אך למזלי אחרי ארבע שנים ממש במקרה עזבתי את הרופא [עד אז היה לי תלות בו וכדלהלן] והלכתי לפרופסור שביטל במחי יד את היותי "חולה נפש" ובודאי לא סכיזופרניה שהיא מחלה קשה מאד, ולמרבה הפלא כל אדם שני היום שאושפז יוצא עם תעודת סכיזפורני. כמה מגוחך. היום חיי יפים ואני מתפקד. נכון אני לוקח תרופות אבל במינון נמוך ולא עליהם אני שם את הדגש. את אחיך ספיציפית אינני מכיר, ואולי היו לו תסמינים של מחלה, אך דבר אחד ברור: במקום להחליף כל חודש תרופה [אגב, אפשר לחשוב כמה תרופות יש כבר, עד מתי יהיו ההחלפות? לנו שאיננו פסיכיאטרים והרופא הרי לא מסביר ומשתף, זה נראה מי יודע מה הוא יכול לעשות. שוב, ודאי צריך סיוע תרופתי, אך הכל צריך להיות בפרופורציה]. כיום ידועה גישת השיקום וההחלמה, שיסודה למחוק את הדימוי העצמי "אני חולה נפש" ולבוא לידי תקוה וקבלת תמיכה בדרך השיקום וההתמודדות הנפשית שהיא לא קלה כלל. היסוד הוא: תאמין שגם ה"חולה נפש" יכול להבריא, תחזק את נפשך בתקוה האמיתית כל כך! ובמסלול שיקום נכון אפשר להחלים. ולזה יש היום את "סל שיקום" הכולל עזרה בדיור, עבודה, פנאי, ועוד. אציין לך לאתר לשמ"ה שם יש מאמרים מצויינים על החלמה ותקוה מאת אפרת רייטר, שם גם תראי על ד"ר פטרשיה דגן שהיתה "סכיזופרנית" והיום היא דוקטור! והיא מתארת מנסיונה, איך ש"המחלה" וההסתגרות הם תוצאת הדיכוי והיאוש הפנימי שודאי וודאי שאם מה שמשדרים לך זה שאתה חולה ושתבוא כל פעם לקחת תרופות, איך יהיה לך אמונה ותקוה לעצמך בחיים? תקראי שם באריכות ותהני מאד. כותב אני מתוך ליבי, כאחד שחווה את כל זה, ומצטער על רבים שעוד בתוך החושך, והלא בשביל זה יש את מערכת השיקום היום, וחבל שהפסיכיאטרים לא מספיק משתפים פעולה יד ביד עם השיקום שהוא השלב הקריטי והנכון אחרי התרופות. אינני מכיר את אחיך, אך אין הבדל, שיקום והחלמה הוא נחלת כל בן אנוש גם אם הודבקה עליו התוית [שבודאי תגרום לו דכאון] "חולה נפש". הערה, כיון שציינת שהוא חולה כבר הרבה שנים, הרי שהחלמתו היא יותר מורכבת ובודאי תהיה יותר איטית. זה לדוג' יהיה חלק מההתמודדות להשלים עם המצב הקשה, אך בד בבד לשאוף ולהאמין לגמרי בשיקום וההחלמה.

בן , תודה רבה לך על המענה , אחי זה בחור רגיל בסך הכל עם אי הסתגלות לחברה ( כך אופיין בלשכת הגיוס) ששירת בצבא בהתנדבות כנער מק"אם והיה מגיע הביתה אחת לשלושה שבועות , עם שחרורו הוא לקה בדיכאון , (כמו שציינתי מכיוון שזה היה בהתנדבות הצבא אינו מכיר בכך ), ואימי לקחה אותו לטיפול בביה"ח אברבנאל ושם נעשה לו עוול מאוד גדול היות ובעצם לא טיפלו במחלתו אלא הכניסו אותו כמו שאמרת לתוית של חולה נפש . אם יש לך המלצה על פסיכיאטר מסויים אשמח לקבל את שמו וגם אם זה מורכב מאוד לטפל במחלתו כי אני מרגישה את הסבל שלו על בשרי וזה כל כך קשה להיות במצב הזה שאף אחד לא מבין עד כמה.... תודה רבה שירן

היי , דיברנו לפני כחודשיים ואני כבר אובדת עצות , אחי המתין מזה שנה וחצי למגורים טיפוליים בבית החולים נווה יעקב בפתח תקווה , לצערי לאחר המתנה כ"כ הלכנו לבית החולים לראיון קבלה ופשוט הזדעזעתי , המקום אינו מתאים לו , הרמה שלו הרבה יותר גבוהה מרמת האנשים שיש שם. אמרתי לעובדת סוציאלית שמטפלת בו שמקום זה אינו מתאים לו ויעשו לו שוב ועדת סל שיקום על מנת לשקול הוסטל או דיור מוגן , ו היא אמרה שמי שמחליטה על הוועדות סביר להניח שתשלול את זה מראש כי זה מה שהיא רואה לנכון , אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שבחור בן 36 צרך להיות במחיצתם של אנשים בני 80 במשך כל היום. פשוט לא יודעת מה לעשות