חרדת נטישה +חזרה לעבודה + תינוקת

מור שלום, אני אמא לתינוקת בת 8 חודשים, בכורה, יונקת ואוכלת מוצקים. לאחרונה, בשל קושי כלכלי ו"פסיכולוגי" החלטתי שאולי הגיע הזמן לחזור לעבודה. בנוסף לעובדה שקשה לסתדר עם משכורת אחת בלבד, קשה לי להיות בבית כל היום. עד הלידה הייתי אישה מאד פעילה, עובדת וחרוצה ומאז, ככל שהזמן עובר כל דבר נראה לי משימה בלתי אפשרית - אפילו ללכת לסופר עם התינוקת. כל הזמן אני מפחדת שהיא תרצה לינוק ולמעשה אני סגורה בבית כל היום, פרט לטיולי בוקר וסוף היום. בעלי עובד שעות מרובות ובכל זאת עוזר בבית. אתמול החלטתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות אך בלי ציפיות בכלל. לא ציפיתי שכבר היום אקבל כל כך הרבה הצעות עבודה. פתאום אני מוצאת את עצמי בדילמה קשה: להיות בבית ולהרגיש מבוזבזת אך להיות יחד עם בתי ולדאוג לרווחתה ולהעניק לאהבה וגם להניק אותה כל הזמן כפי שהיא רגילה, או לחזור לעבודה ולמצוא סידור בשבילה. אני מפחדת שהיא תפתח חרדת נטישה, שלא יהיה לה טוב או לא יודעת מה... אני גרה באזור הדרום וכל ההצעות המעניינות ומאתגרות היו לעבודה באזור המרכז, כך שבנוסף לשעות המאוחרות שאני אמורה לסיים לעבוד (17:00, 18:00), עליי גם לנסוע לא מעט הביתה. ישנה אפשרות להעתקת מקום מגורים אך לא באופן מידי, רק בסוף דצמבר ותחילת העבודה היא מיידית. אני יודעת שפיסיולוגית היא תהיה בסדר כי היא כבר אוכלת מוצקים ואוכל להניק אותה כמה פעמים ביום בנוסף. אך מה קורה לתינוקת בת 8 חודשים כש אמא לא נמצאת? אני לא רוצה שהיא תסבול - כי אני בטוח אסבול מאד. רק עצם המחשבה שלא ניהיה ביחד כל היום גורמת לי לקושי נשימה ולבכי . מה ואיך ניתן לעשות זאת? האם אני כל עולמה ואני עומדת לגרום לו לכרוס? היא אוהבת אנשים אחרים ולאחרונה היא הלכה פעמיים לשכנה והייתה שם 30-40דקות בלי אמא ואבא, אומנם כשהיא רואה אותי היא קופצת ורוצה לבוא אליי. היא חייכנית, ערנית ומתפתחת יפה. אוהבת לשחק ומשחקת לבד זמן רב כשאני עסוקה במטלות הבית. היא גם רגילה להיות הרבה על הידיים. ומה עדיף בכלל: פעוטון או משפחתון? למה? אני מאד אשמח לקבל הצעותייך. תודה רבה! פאולה

היי פאולה, אכן התלבטות לא קלה שעוברות מרבית האמהות... :). נתחיל מזה שאני מאמינה שגם אם אשה היא אמא היא עדיין זקוקה לחיים משלה,להתפתח,להרגיש טוב עם עצמה וכו'. להיות "אמא טובה" זה לא אומר לבטל את הרצונות/צרכים שלך בפני ילדייך. צריך לזכור שאמא מסופקת,אמא שמרגישה טוב עם עצמה ועם הדרך שבה היא מנהלת את חייה תורמת הרבה יותר לילדיה מאשר אם שמרגישה שחייה מתבזבזים,אם שמרגישה תסכול וכו'. עם זאת,לא קל להפרד מתינוקת חייכנית ומתוקה ליום שלם. המעבר שאת מתארת הוא אכן מעבר חד - מלהיות כל היום עם אמא ללהיות בלעדיה יום שלם עד כמעט הערב. כמובן שהאופטימלי זה פחות שעות עבודה,משהו הדרגתי יותר. אבל אנחנו לא חיים בעולם אופטימלי ויש מגבלות. רק את תוכלי להחליט האם כדאי להמשיך ולחפש עוד קצת עבודה שיותר מתאימה מבחינת השעות . האם כדאי לחכות לדצמבר עם הילדה בבית ואז לעבור ולמצא עבודה (זה גם חוסך לילדה הסתגלות חדשה - באוגוסט להסתגל למסגרת אחת ובדצמבר עם המעבר שוב להסתגל מחדש) וכו'. כמו שאת רואה יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה. אני לא יכולה להמליץ לך באפן חד משמעי,עשי כך. אני ממליצה לשבת עם דף ולרשום מהם היתרונות ומהם החסרונות בהחלטה לצאת לעבודה. לכל אחד חשובים דברים אחרים. כמו שכתבתי ,קודם הפרידה לא תהיה קלה,אך אפשרית. למידת השלמות שלך עם כל החלטה שתתקבל יש משקל רב בהסתגלות הילדה למצב החדש. אם אנחנו ההורים שלמים עם החלטה אנחנו מעבירים את זה גם לילדנו וזה מקל עליהם את ההסתגלות. כדאי לעשות את הפרידה מדורגת עד כמה שאפשר. דבר נוסף,חשוב להשקיע הרבה תשומת לב בבחירת המסגרת בה תשהה הילדה. אני ממליצה לקרא בצד שמאל - שאלות ותשובות. יש התייחסות לבחירת מסגרת. באפן כללי בגילאים האלה אני ממליצה למצא מסגרת קטנה עד כמה שאפשר. בגיל הזה הדגש צריך להיות - חום,תשומת לב,רגישות,אכפתיות,גמישות מצד המטפל והרבה פחות דגש על חברת ילדים (את זה גם מטפלת יכולה לספק ע"י יציאה קבועה לגן משחקים). אני מוסיפה קישור לתשובה נוספת http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/21/xFT/2397/xFP/2411 מקווה שעזרתי קצת בהתלבטות,אשמח לשמוע מה החלטת. בכל החלטה שיהיה הרבה בהצלחה, מור