בכי ללא הפסק

שלום מור כנראה שכבר ענית לי על הבעיה שהפכה לדפוס התנהגות, כשבתי בכתה תמיד היינו סביבה אם זה אני, בעלי ושאר בני המשפחה סבתא, סבא ודודות (היא הנכדה היחידה במשפחה) כל פעם שהיא התחילה לבכות הייתי חולצת שד ומיניקה אותה אם זה בזמן נסיעה ברכב אם זה בחברה, באירועים וכו' הייתי פותרת את הבעיה כך ( היא אף פעם לא לקחה מוצץ) בגיל שנתיים כשהיא הפסיקה לינוק וגם זה לאחר התלבטויות קשות (הפסקת ההנקה היתה בעקבות דלקות חוזרות ונשנות של השד בעקבות גודש) בתור אמא אני חשבתי שהנקה היא המפתח למערכת חיסונית טובה ולכן כל יום הייתי אומרת שאני מפסיקה להיניק וההנקה נגררה עד גיל שנתיים. בתי הלכה לגן בגיל שנה וארבעה חודשים עד השעה 13:30 וכשהיא היתה רואה אותי לא הייתי מספיקה להגיע הביתה וכבר בגן הייתי מיניקה אותה ( רק שהיא לא תבכה) בעניין אוכל מוצק היא התחילה לאכול בגיל ארבעה חודשים מרק ופירות. לגבי השינה רק עכשיו היא נרדמת בחדרה לאחר 3 שנים שהיתה ישנה ביני לבין בעלי. בעלי הוא יותר ותרן וכל פעם שהיא היתה בוכה הוא היה ניגש אליה ומרים אותה מהעריסה אלינו למיטה דבר שאותי תסכל נורא וכנראה היום אנו משלמים על הטעויות שעשינו איתה. האם בגיל 3 אפשר לשנות הרגלים? הרי את הצעד לישון במיטתה היא כבר עושה. כשבתי היתה בת שנה וחצי התחלתי לעבוד אולי גם זה קשור לענין שהיא הייתה רגילה אליי מאד במשך כל התקופה הזאת. אשמח לתשובות ממך.

צהריים טובים, האם בגיל 3 אפשר לשנות הרגלים ? בהחלט !.גם בגיל 30 ובכל גיל אחר.השאלה היא עד כמה רוצים. הנק' היא שאני לא חושבת שבת ה - 3 צריכה לשנות את ההרגלים,אלא אלה שיותר מבוגרים בבית צריכים אולי לשנות קצת את התפיסה לגבי מה זה הורות...:). אמהות או הורות "טובה" אינה אומרת שצריך לס]פק ומיד כל רצון/גחמה... של ילד. חלק חשוב מצמיחה,גדילה והתפתחות היא לדעת להתמודד עם קונפליקטים (כמובן קונפליקטים שמתאימים לגיל.לא בהגזמה). ילד שבכל פעם שהוא נתקל בקונפליקט,רגיל שפותרים אותו עבורו מפתח תלות גדולה בפותר.הילד לא מתאמן ומשכלל את הדרכים שלו להתמודדות (אין לו צורך בהתמודדות מכיוון שהסביבה מתמודדת בשבילו..). יתכן שאני מקצינה קצת את המצב,אבל זה נעשה כדי להעביר מסר. לפני שמנסים לשנות לילדה הרגלים אני מציעה שתשבו ותבדקו ביחד ולחוד מה זה בשבילכם הורות,מה הציפיה שלכם מהילדה (איזה מן ילדה אתם רוצים? ),על איזה צורך ההורות עונה אצלכם ? וכו'. בעיני אין טעם "לירות לכל הכיוונים",אלא לנסות לעשות משהו מושכל אחרי שהשקעתם מחשבה ואחרי שתאמתם ציפיות בינכם. באפן כללי,אחד הדברים החשובים בקשר הורה - ילד,הוא מידת השלמות שההורה מרגיש עם המסר שהוא מעביר לילד. בעיני אדם יכול להשיג שלמות רק אחרי שברר עם עצמו כמה סוגיות וברור לו מה הוא רוצה. אז.... אני מציעה בשלב הראשון,קצת "לשוחח עם עצמך",אחרי זה עם בן זוגך. ואחרי שתבדקי עם עצמך/ם מה הכיוון שלכם,אם תרצי עזרה נוספת,אני כאן. הרבה בהצלחה, מור. דרך אגב,אני אשמח אם תוכלי לפנות למייל שלי.