מה עשיתי?? יש לה טראומה?

שלום מור, לאחר חיפוש בפורום אני חושבת שאוכל להיות ממוקדת יותר בשאלה שלי. בתי בת 6 חודשים - ויונקת הנהקה מלאה, ערנית, שמחה, ומתפתחת יפה אך לא כל כך עולה במשקל, למרות שכבר הכפילה את משקל הלידה בגיל 4 חודשים. פשוט קצב העלייה שהיה מהיר מאד בהתחלה נעשה איטי מאד. היא בילתה זמן רב בידיי וכל מה שאני הייתי מכניסה לפה שלי היא רצתה לטעום גם הייתי נותנת לה, היא ליקקה ומצצה והייתה מרוצה מאד. בגיל 5 חודשים התחלתי עם פירות בהמלצת רופאת הילדם שלה. היא אכלה יפה מאד, פתחה פה גדול והייתה מרוצה (וגם אני). לפני כשבועיים לאחר 5 דקות היא הייתה מאבדת עניין והייתי עושה כל מיני דברים (מצחיקים) כך שהיא תפתח פה. היא פתחה ואני הכנסתי את האוכל. ביום ראשון כבר מההתחלה היא סגרה את פיה כבר בהתחלה- הייתה צוחקת בפה סגור, מייללת בפה סגור. אני איבדתי את סבלנותי והתחלתי ממש "לחנות" את הכפית בשפתייה עד שהיא פתחה פה והכנסתי את האוכל. (אליהים! כשאני חושבת על זה ומשחזרת את התמונות בראשי זה נראה כמו אונס! אני עצובה כל כך). מיותר לאמר שמהר מאד היא התחילה לבכות (עם דמעות) ולהיות עצובה ואני המשכתי להאכילה תוך כדי בכי. והיא אכלה עוד קצת. לפתע אני קלטתי מה אני עושה והפסקתי. היא הייתה רעבה אך לא רצה לאכול. ניקיתי אותה, הרמתי אותה וכשנצמדה אליי טפסה לי את הציצי והתחילה לינוק מעל הפיג'מה שלי. הודרתי את הפיג'מה ונתתי לה לינוק. אתמול, היא אכלה יפה אך תוך כדי מרמה. כל פעם שהיא באה ללקק את הסינר אני נתתי לה אוכל. מהר היא למדה לא ללקקו. כל פעם שהיא רצתה למצוץ את האצבע אני משכתי את ידיה ונתתי לה כפית עם אוכל ואחר כך אצבע. אני לא מרוצה מההתנהגות שלי ועצוב לי מאד. כילדה הייתי סרבנית אוכל ואמא שלי נהגה להכות אותי תוך כדי דחיפת אוכל לפי. אני לא רוצה לחזור לשם גם לא בתפקיד האמא!!! היום נתתי לה לאכול את הפרי שלם (לא מרוסק) - היא מאד אוהבת את זה ונהנית - אך אין לה שיניים כך שהיא לא ממש אוכלת. נתתי לה למצוץ את הפירות ומדי פעם הייתי מציעה לה כפית עם מחית. לפעמים היא אכלה (בהתחלה) ולפעמים היא סגרה את הפה. לא הפעלתי כח והנחתי לה. היא לא אכלה הרבה. האם היא עברה/עוברת טראומה? יש דרך לתקן את הנעשה? איך זה שהיא אוהבת למצוץ את התפוז, תפוח, אגס, וכל דבר שאני שמה לה ביד אך בכפית אני לא רוצה? עשיתי מחית נוזלית מאד היום ונתתי לה בכוס - היא אוהבת לשתות בכוס (היא לא יודעת לשתות מבקבוק). בהתחלה היא שתתה אך כשקלטה שזה לא מיים אלא אוכל שוב סגרה את הפה. אפילו טיפות הברזל, שהיא אוהבת, היא סרבה לשתות בכפית ושפכה כל הזמן עד שהבינה מה תכולת הכפית ואז פתחה פה יפה שתתה הכל וליקקה את הכפית. אבל, כשאני שמה לה אוכל בכפית, כבר כשאני מקרבת את הכפית לפיה היא ממש סוגרת אותו. וכל עוד נמשך הסיפור היא "מדברת" בפה סגור, נראת כמו ציפור עם מקור במקום שפתיים. אולי כדי לציין שהיא תמיד יונקת לאחר הפרי. מה אני יכולה לעשות? גרמתי נזק לבת שלי?? המון המון תודות!!! פאולה.

שכחתי לציין שהיא הבכורה.

היי פאולה ., לדעתי ביתך רוצה יניקה היא מוצצת את הפירות כי זו פעולה של יניקה ., לדעתי תמשיכי רק ביניקה ותעזבי אותה בשקט ., הרבה יונקים מעל שנה והם מיתפתחים יפה מאוד תני לה את מה שהיא רוצה ואל תעשי כמעשיה של אימך. הרבה נחת וסבלנות.

לא נעים להודות אבל את בחברה טובה... הרבה מאיתנו נכנסו עם הילדים לאובססיה של אוכל ואח"כ תפסו את עצמן בידיים(יש כאלה שעד היום לא..) מה שחשוב שעכשיו את מודעת, אין מה להכות על חטא זה חלק מטעיות שעושים עם גידול הילדים והחוכמה לעשות פידבק על עצמך וללמוד, נראה שאת עושה זאת טוב. ישר כוח !!!

בקר טוב, אני חושבת שקיבלת תשובות יפות מאוד. מדובר בילדה קטנה מאוד. עד כמה שאני זוכרת ההמלצה בטיפת חלב היא רק להתחיל להכיר מוצקים בגילאים האלה ולהתחיל לאט לאט בכפית.אמנם יש ילדים שמתחילים בגיל קצת יותר מוקדם,אבל יש כאלה שבגילאים יותר מאוחרים,וזה בסדר !. מותר לילד לאהוב/לא לאהוב פרי/ירק או כל דבר אחר... נסי ללכת עם הילדה,לפי מה שאת מרגישה שטוב לה.אין מה למהר ובטח שלא כדאי לכפות אוכל.הרבה יותר חשוב שהיחסים בינכן יהיו בנויים על אמון ורוגע מאשר שהיא תאכל עוד כפית רסק . אולי כדאי שתציצי כמה הודעות מתחתייך (בעיות אכילה). לגבי השאלה אם עשית לה טראומה - אני ממש לא חושבת כך. פשוט תלכי ביחד עם הילדה ולא נגדה.... הרבה בהצלחה, מור.