בן 40

בני בן 40, גרוש ללא ילדים. סובל מבעיות רפואיות שלא מפריעות לחיים תקינים אך בעטיים לקה בדיכאון ובחרדה ומטופל בתרופות אנטי דיכאוניות שעוזרות לו מאוד והוא עובד, לומד וחי חיים מלאים. אני מאוד דואגת לו וכנראה לא מצליחה להסתיר זאת למרות שאני מנסה. הוא חש בדאגה שלי ואני מרגישה שזה מאוד מפריע לו וגורם לו להסתיר ממני כל מיני דברים. הוא אמור לעבור אחת לשנה בדיקה מסוימת שאני מלווה אותו אליה והשנה הוא מסרב להגיד לי מתי הבדיקה כדי שלא אתלווה אליו ולא אדאג. אבל אני יודעת שאין מי שילך איתו לבדיקה, שמחייבת מלווה,ולכן אני מאוד דואגת. מה עלי לעשות? להניח לו להסתדר לבד? להתעקש? אני מודעת לעובדה שאני מאוד דאגנית וכל דבר קטן גורם לי למתח וקשה לי להסתיר זאת. אשמח לעצה.