בהמשך לתשובתך

בוקר טוב, ליתר דיוק אני אם יחידנית, בני נולד מתרומת זרע. אפרט קצת יותר על בני: בני ילד מאוד מאוד רגיש, מבחינה שכלית הוא מעל לממוצע לגילו, מבחינת רגשית הוא קצת ילודתי (אולי קצת באשמתי). מרוב שרציתי לגונן עליו. הוא מאוד מאוד קשור אלי.אבל מצד שני הוא ילד מאוד חברותי, תמיד מנסה להתחבר לילדים אחרים. גם כאשר ילד מהכיתה לא רוצה לשחק איתו הוא תמיד אומר לי "אימא לא נורא ההפסד שלו". הקשיים שפירטתי בהודעה הקודמת החלו כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים. בלילה לפני לכתו לישון הוא היה בוכה (לפעמים אף מקיא) ואומר לי שהוא מאוד יתגעגע אלי בבית הספר. בחופשת הקיץ הוא היה די צמוד אלי, בבקרים נסענו ביחד לקייטנה (צמודה לקמום עבודתי),חזרנו הביתה ביחד והמשכנו לכייף אחצ"ה. ובשבועיים האחרונים יצאנו לחופשה משפחתית. מיזה 3 לילות לפני לכתו לישון לפעמים הוא בוכה שהוא מתגעגע אלי בבית הספר ולפעמים מתלווה לזה הקאה. אתמול בלילה הוא לא בכה הוא רק הקיא. אני מנסה להראות שאני לא מתרגשת, עדיין אין לי מושג אם זו מניפולציה או לא. אני עם היד על הדופק ומנסה לשים לב לסממנים אחרים. מצטערת על אורך ההודעה. ניסיתי לספר עליו בקצרה. מקוה שקיבלת תמונה ברורה יותר. אודה לך אם תוכל לייעץ לי בשלב רגיש זה כיצד עלי לנהוג. דניאלה

דניאלה היקרה, ליבי איתך, קשה מאוד עם הילד הראשון, וגם להיות לבד. היות ואני הייתי במצבך, הייתי ממליצה לך להפגש עם מרפאה בעיסוק, או להפגש עם היועצת של בית הספר, שתערב פסיכולוגית.העצות של הרופא טובות לטווח הרחוק. וילדך צריך עזרה עכשיו.ילדי היה בטיפול שנתיים כי גם הוא היה סופר רגיש.אל תתביישי לבקש עזרה.יש כ"כ הרבה ילדים במצב של ילדך.תעזרי לו עכשיו,כי ככל שיעבור הזמן הוא יתחיל לפתח אגרסיות כדי להתמודד עם הרגישות שלו וחבל.