יחסים בין אב לבתו

שלום אני בת 17 וכבר די אובדת עצות. אבא שלי הוא אדם נורא עצבני. הוא במהותו אדם טוב לב, אבל בשנים האחרונות הוא הפך להיות פקעת עצבים וזה משפיע קשות על כל בני הבית. אי אפשר לדבר איתו. הוא ישר צועק, אבל לא בצעקות נורמליות...אלא ממש צרחות, והעיניים שלו מתברקות וממש יוצאות מחוריהן, והאמת היא שזה די מפחיד. הוא לא אלים, חשוב לציין...הוא פשוט "עושה רוח". הבעיה היא ביחסיו עם אחותי הקטנה (יש לי רק אחות אחת קטנה בת 11) אין ביניהם שום תיקשורת! זה ממש כאילו הם שונאים אחד את השני, וכמה שזה קשה לומר, זה באמת נראה כאילו אבא שלי לא אוהב אותה. אם היא מנסה להגיד לו משהו, הוא לפעמים מתעלם ממנה או שהוא פשוט מתחיל לצרוח עליה, ואז כשאמא שלי באה לקראת אחותי הוא מתחיל לצעוק על אמא שלי שהיא תמיד מגנה עליה ולא יודעת מה קרה וכו' וכו' ובסוף זה מתפתח לריב בין ההורים. כלפיי אבא שלי יותר רגוע...כי לי יש אופי שונה משל אחותי (לדבריה של אמי) אני לא נוטה להתווכח וגם, הייתה תקופה ארוכה בילדותי שאמי לא הייתה בבית אז הייתי איתו, אז למדתי להסתדר איתו, וגם עכשיו אני די מבינה אותו ואת מצבי הרוח שלו אז היחסים בינינו הם סבירים... אבל אחותי מאז שנולדה היא כמו צל של אמא שלי. היא ילדה נורא "ביתית" והיא כל הזמן רוצה את אמא וחיבוקים מאמא. היא לא אוהבת לצאת החוצה וללכת לחברות ומסיבות והיא ילדה של טלוויזיה מחשב ופינוקי מאמא. (אולי כדאי גם לציין שהיא עדין ישנה עם אמא שלי, שזה גורם מספר 1 לכל הריבים בבית שלנו....כי אבא שלי רוצה לישון עם אמא שלי ואחותי לא נותנת לו, ואמא שלי מצדדת בזה בטענה שאבא שלי נוחר וזה מפריע לה לישון....אז זה כאילו שאבא שלי שונא את אחותי כי היא לקחה לו את המיטה שלו...) נורא קשה לנו כשאבא שלי בבית ובמיוחד כשהוא עצבני, כי לעתים רחוקות כן יש לו מצב רוח נוח ואשר לדבר איתו...אבל זה די נדיר. אני לא יודעת מה לעשות כדי לשנות את המצב...אמא שלי נורא מתוסכלת...ואפילו הצעתי לאבא שלי (וגם אמא של הציעה לו) שיילך לטיפול הורים וילדים עם אחותי והוא כמובן ישר אמר "הדענו לימים טובים שאני צריך שמישהו אחר יגיד לי איך להתנהג עם המשפחה שלי" או משהו כזה.... תגידו לי מה לעשות בבקשה כי זה כבר עובר כל גבול והופך את כל המשפחה למתוחה ועצבנית .

מיקי יקרה, לפי התאור שלך נראה שיש הרבה כעסים וקשיים ביחסים בין ההורים עצמם ואחותך "תקועה" באמצע. קשה לי קצת עם החלוקה שעשית/ם (?) לפיה אמא נורא מסכנה ואבא נורא קשה... אני חושבת שזו עלולה להיות דרך מאוד פשטנית לראות את העניין. לצערי בהרבה מקרים שבהם יש קשיים זוגיים יש שימוש בילדים ונראה שגם כאן. במקרה כזה,הדבר הטוב ביותר שאפשר להמליץ עליו הוא טיפול זוגי (או משפ). אבל בשביל להגיע לטיפול כזה ההורים הם אלה שצריכים להחליט על כך. אני לא רואה שום סיבה שאביך יהיה זה שילך לבד לטיפול. אפ]שר אולי לדבר עם אימך,להסביר לה את הנזק שעלול להיות לאחותך מהמצב שבו היא נמצאת ולבקש ממנה לפנות לטיפול משפ' (יתכן שהיא לא תרצה לפנות לטיפול זוגי) בשביל כולכם. כמובן שעדיף ששני ההורים יפנו,אך בהרבה מקרים שבהם צד אחד מסרב מתחילים עם הצד השני ומשם ממשיכים (הרבה פעמים גם הצד שהתנגד בהתחלה מצטרף כשהוא מבין שלא מאשימים אותו אלא עושים מאמץ משפחתי משותף לא כדי למצא אשמים אלא כדי לשפר את המצב). שיהיה בהצלחה, מור