ציפיות מאמא - מותר?

אז ככה, יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא...לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית. אתן כמה דוגמאות, למשל, פעם הייתי חולה והיא באה אליי רק באמצע היום ולא בבוקר ואמרה שהיתה צריכה לבשל כי כבר לא היה לה כלום בבית. שאלתי אותה אם היא הביאה לי גם משהו והיא אמרה שלא חשבה על זה... אחר כך כשהבראתי היא לא התקשרה ולא באה לבקר כל השבוע עד שאנחנו הגענו אליה. יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין? אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין. אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית. האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה? כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!

הי,אומנם אני לא מומחית גדולה ביחסי אמהות, וייתכן מאוד שינם עוד מרכיבים רבים עוד מהימים שהיית בכלל רווקה, אבל אם יורשה - אני חושבת שאימך זכאית לעצמאות... סוף סוף היא הגיעה לשלב שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, למה את מצפה ממנה כסבתא להתחיל ,לגדל" מחדש?? אין לי ספק שהילדים זכאים לפינוק, אבל לי נראה שפינוק לא חייב להיות דווקא חומרי, זה יכול להיות גם חיבוק, סיפור שהיא מספרת או סתם לטייל איתם - לי נראה שנורא חשוב גם מה שאת משדרת לילדים, כביכול אם סבתא לא קונה לכם היא לא אוהבת אתכם.... לדעתי, צריך לקחת בחשבון שכל אחד מבטא את עצמו אחרת - בשורה תחתונה, נראה לי שחבל שאת מבזבת זמן על לכעוס עליה... זה מה יש, פשוט הפחיתי ציפיות - כגודל הציפיה גודל האכזבה :-/

אני מבינה ומכבדת וגם שמחה שלאמא שלי יש עיסוקים שונים ולא אמרתי שאני מצפה ממנה לגדל את הילדים שלי !!! אני עושה את זה טוב מאוד. מה שכן אני מצפה ממנה זה להציע לי את עזרתה מדי פעם ולהראות אכפתיות והתעניינות. לא כתבתי שפינוק חייב להיות דווקא חומרי. הייתי מאוד רוצה שהיא תיקח אותם לטייל, תחבק אותם או תקרא להם אבל היא פשוט באה לעיתים כל כך רחוקות... ההזדמנויות שזה קורה הן רק כאשר אנחנו מגיעים לבקר אותה. היה נראה לי שאולי יותר פשוט לה לקנות משהו מאשר לעשות את הדברים האלה אבל מתברר שזה לא כך. תאמיני לי שמאוד הייתי רוצה להנמיך ציפיות אבל אני בן אדם ולא כפתור ווליום ברדיו... תודה לך, שרון.

ערב טוב, א. זה בסדר גמור שלסבתא יש כל מיני עיסוקים. ב. לגבי הציפיה שלך שהיא תעזור לך בגידול הילדים - הם לא הילדים שלה. הם שלך. לא רשמת האם את נשואה ומה תפקיד בעלך בגידול הילדים,אבל במידה שאת נשואה לא הוא זה שאמור לעזור?. ג. לגבי הסיפור על האוכל כשהיית חולה - כן,גם אני הייתי מצפה במקומך שתביא לך אוכל. יתכן שהיא כועסת עלייך על משהו ובעצם "מחזירה לך" בחוסר התחשבות על משהו שהיא רואה כחוסר התחשבות בה?,אמנם זו דרך מאוד לא בוגרת לפתור כעסים,אבל אולי זה יתן לך כיוון לגבי ההרגשה שלה ומה מוביל אותה להתנהגות שתארת. ד. את רוצה להגיד שהיא אף פעם לא קנתה משהו לנכדים?!. זה ממש לא נורא אם היא חזרה מהקניון אחרי שקנתה לעצמה ולא הביאה גם לנכדים. את כותבת שהיא התרכזה בלהיות קורבן ומסכנה. אולי זה מה שמוביל אתכן למבוי סתום? זה שכל צד רואה את עצמו כנפגע וכקורבן?. אני לא מכירה אתכן,אבל ההרגשה שלי יש מקריאת ההודעה היא שאת מחכה לפיצוי כלשהו מאמך. אני לא יודעת על מה (והאם זה נכון). אבל זו התחושה. לגבי השאלה אם מותר שיהיו לך ציפיות - כן מותר.אבל לה מותר לא לעמוד בהן. השאלה מה תחליטו לעשות עם כל הרגשות הקשים שיש לכן אחת כלפי השניה (אני בטוחה שזה הדדי). האם תבחרו לכעוס,להתחשבן.... או שתשבו תדברו (לא כהטחה של צד אחד בשני) ותנסו להבין אחת את השניה,את הציפיות שיש לכל צד מהצד השני (גם להורים שלנו יש ציפיות מאיתנו שאנחנו לא תמיד מצליחים לעמוד בהן). אני מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה, מור.

שלום, א. אני מקבלת לגמריי את העובדה שיש לה עיסוקים ואפילו שמחה על כך שהיא לא תקועה בבית.הבעיה שלי היא עם סדר העדיפויות שלה. ב. בעלי לא אמור לעזור לי אלא להיות שותף מלא שלי בגידול הילדים וכך אכן קורה בשעות שהוא נמצא. בשעות אחה""צ , כשהוא עדיין בעבודה יהיה יפה מאוד אם אמי תגיע מדי פעם לבקר או תיקח אליה את הילדים מדי פעם. זה לא נראה לי ביג דיל ואני רואה סבתות רבות שעושות את זה. בוודאי שאני לא מצפה ומעולם לא ציפיתי ממנה לגדל לי את הילדים . ג. זה ממש לא הכיוון. אמא שלי לא שומרת טינה ולא נקמנית. היא פשוט באמת לא חשבה על זה כי היא חושבת רק על עצמה. יש אנשים כאלה מה לעשות... ד. כן, אני רוצה להגיד שהיא לא קנתה אף פעם משהו לנכדים. אבא שלי מופקד על הקטע הזה. היא לא יוזמת בעצמה כלום, זה לא מעסיק אותה בכלל וזה מה שמרגיז. הפיצוי שאני מחכה לו הוא כנראה חוסר המחשבה שלה על מישהו אחר בסבבתה ועיסוק בעצמה ובצרכיה בלבד. ניסיתי לדבר איתה בצורה רגועה יותר אבל גם אז היא שללה את כל מה שאמרתי לה ורק אמרה לי כמה שאני לא צודקת ואיך אני בכלל יכולה להרגיש כמו שאני מרגישה כי כשאני מבקשת משהו היא כן עושה. אמרתי לה שיהיה לי יותר נעים אם היא תציע את עזרתה מדי פעם או בכלל תראה התעניינות אבל מה שהיה לה להגיד זה שהיא לא יכולה לנחש מה אני צריכה ואני צריכה לבקש. בקיצור, לדבר אל הקיר. תודה לך, שרון.

בתור מי שלא כל כך מתה על אמא שלה, אני מאוד מבינה את הרגשותייך. מאוד היה קל לכתוב לך "הביני את אמך, היא רוצה סוף סוף קצת חופש", אבל זה לא הולך ככה. מאחר וכתבת שכן שטחת את טענותייך בפני אמך, אינני חושבת שיש לך עוד מה לעשות. את לא חייבת לקבל אותה ובודאי שלא את התנהגותה, אבל לדעתי אין לך ברירה אלא להשלים עמן, מכיוון שאמך מסרבת לעזור לך... אבל יש נקודת אור אחת: אל תרגישי שאת חייבת להיענות לכל הזמנה שלה או להזמין אותה אליך כל יום שישי. דאגי שהיא תהיה בקשר עם נכדיה, מעבר לכך, אינך חייבת לה דבר, במיוחד אם לדעתה את חוצפנית וכפויית טובה. זה לא שהיא כליל השלמות... מקווה מאוד שעזרתי. בהצלחה.