ילד "לא רוצה"

שלום! ילדי בן שנתיים וחצי, אח בכור לאחותו בת הארבעה חודשים, ילד נוח ונבון. הקשר בינינו הינו נעים וכיף וכשמגיעים לסיטואציות של חוסר הסכמה הדבר נפתר במשא ומתן אשר בד"כ נגמר בטוב. בזמן האחרון (אולי בגלל הגיל או/ו הולדת אחותו), הוא פיתח תכונה מוגזמת של עקשנות והתנגדות להרבה דברים שלא היתה לו שום בעיה בעבר. כל ערב הוא לא מוכן להיכנס להתקלח, הדבר מתבצע רק אחרי חצי שעה-שעה של שיכנועים, הוא לא רוצה ללכת לשירותים, הוא מתאפק עד לקצה היכולת (בגן וגם בבית למרות "חיזוקים חיוביים" שניסיתי), הוא לא רוצה להתלבש בבוקר לגן ועוד. כל אלו הם דוגמאות של דברים שהיה עושה בשמחה בעבר. אני מותשת מהויכוחים היום-יומיים, אולי זו דרך לקבל תשומת לב, אני לא יודעת, אני מאוד משתדלת ליהיות תמיד זמינה אבל אני חייבת גם לטפל באחותו. האם זו הסיבה? כיצד עליי להמודד עם זה? תודה

צהריים טובים, כל הדברים שציינת מתקשרים ל"להיות גדול" - ללכת לשרותים זה להיות גדול,ללכת לגן זה להיות גדול וכו'. צריך לזכור שלמרות שהוא הבכור,הוא עדיין ילד קטן ולמרות הקושי כדאי לאפשר לו להיות קטן. הרבה ילדים תופסים את ה"להיות גדול" קצת כעונש. להיות גדול = המון מטלות,איסורים... מצד שני,לאחותו נשאר כל הכיף (מנק' מבטו) כי היא קטנה ו"מותר לה". אין ממנה דרישות. אני מציעה,לסמוך קצת פחות על היכולת שלו ליזום מהלכים (הליכה לשרותים,כניסה לאמבטיה...) ולעשות איתו. ז"א,פחות שכנוע,יותר עשיה. כמו שלא היית משכנעת את התינוקת אלא עושה בשבילה. אני מוסיפה קישור לתשובה באותו הנושא http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/10/xFT/4658/xFP/4718 במידה שישנן עוד שאלות,אני פה. חג שמח, מור.