לא יודע לקבל לא!

בני בן שנה וחצי והתחיל גן לפני כחודשיים.אנחנו שליחים בחול והשפה זרה לו ועם זאת היתה לו השתלבות מהירה ומוצלחת והוא מאוד אוהב את הגן. אך בחודש האחרון התפתחה אצלו התנהגות של השטתחויות על הרצפה בכל פעם שהוא שומע את המילה לא!.הוא נורא רוצה " על הידיים" רוב הזמן שהוא בבית.בהתחלה התעלמנו מהבכי וכיום כל פעם שהוא בוכה אנו שולחים אותו לחדר עד שירגע.האם זהו הדבר הנכון לעשות?חשוב לציין שהוא לא נרגע ומסוגל לבכות שעות.בד"כ זה נפסק שאנחנו הולכים לחדר ומרימים אותו על הידיים.עד לפני חודש הוא היה ילד מקסים ושקט וממש תינוק נוח.שאלתי את הגננת אם ההתנהגות הזו גם קיימת בשעות היום בגן ונעניתי בשלילה.איך יש להתיחס למצב והאם זה מעיד על איזשהי בעיה אצל הילד?

ערב טוב. מזל טוב ! התינוקי שלך הופך לילד. סביב גיל שנתיים (זה יכול להיות בשנה וחצי,שנתיים וחצי...) הילד מגיע לשלב שבו הוא מגלה את היכולות שלו ומתחיל לדרוש עצמאות. זה מאוד דומה לגיל ההתבגרות (ויש המכנים זאת גיל ההתבגרות הראשון). הוא כבר לא תינוק ועוד לא ילד. ז"א,היכולות שלו עדיין מוגבלות אבל הרצון לעצמאות ענק. מה עושים? מאפשרים לו כמה שיותר עצמאות (כמובן בהתאם למה שהוא יכול) ומצד שני שמים גבולות מאוד ברורים של מותר ואסור. נותנים לו כמה שיותר בחירה - אתה רוצה לאכול בצלחת הכחולה או הצהובה,גרבים לבנים או כחולים..... . חשוב מאוד לשתף אותו בדברים ולא ,לא,לא לכפות עליו.להסביר,לשוחח לא בדרך של כפיה. יתכן שבגן מתייחסים אליו כאל ילד גדול יותר מאשר בבית (כן קשה לנו לפעמים להאמין שהתינוק שנולד ממש לא מזמן,כבר אוטוטו ילד),יתכן שנותנים לו להיות עצמאי יותר ומכאן אולי ההבדל בהתנהגות. חשוב לתת לו להתמודד עם משימות שיצליח אבל לא למנוע ממנו גם משימות שבהן הוא לא כ"כ יצליח.צריך לחזק אותו ולעודד אותו לנסות. לגבי השליחה לחדר - אני לא כ"כ מוצאת טעם בזה. זה מעין מאבק כוחות (שלפי מה שאת מתארת אתם גם הנכנעים) וחבל להרגיל את הילד למלחמה. אפשר לנסות להבין מה מקור הבכי,איך אפשר לעזור לו.שוב הרבה שיחה,לשקף לו מה שהוא מרגיש באותו הרגע (הרבה פעמים בכי הוא תוצאה של תסכול) - אני יודעת שאתה מאוד כועס שיוסי לקח לך את האוטו.... . ילד בדר"כ לא בוכה כי הוא נהנה מזה. שליחה לחדר בגילאים גדולים יותר יכולה להיות יעילה,אבל לא בגיל הזה. מקווה שעזרתי קצת.אם תרצי,אני כאן, מור.