בת שלוש מתוחכמת

ביתי בת שלוש וארבע חודשים. לפני כחצי שנה נולד לנו בן חדש למשפחה ומיותר לציין שהיתה זו (ואולי עודנה) תקופה לא קלה. עד לפני חצי שנה, כמו לכל בכור/ה, השקעתי, לימדתי, הסברתי וכו' עד אין סוף. נכון להיום יותר קשה לי, מה גם שאיני עובדת ומבלה עם שני הילדים יחד כבר מהשעה 13:00. לביתי ימים שמחולקים לשניים. יום אחד בו היא משחקת (לרוב עם עצמה) לפעמים אנחנו מזמינות חברה והכל על מי מנוחות. יום אחר יכול להתחיל ולהגמר בכעסים וצעקות אין סוף מצד שתינו. א. האם זה "נורמלי" לתת לה לשחק כל כך הרבה לבד? כמובן היא משחקת לידי! היא משחקת במשחקי דמיון, עם בובות ועם כל הבא ליד. ב. מה עלי לעשות, חוץ מלהעניש, כאשר אנו מגיעות לכעסים וצעקות ולא מסכימות כמעט על שום דבר? אבקש לציין כי ביתי אינה זו ששולטת בבית והיא מודעת לכוח שלי כאמא אבל לעיתים היא מסרבת לעשות דברים שאני מבקשת ממנה והויכוח יכול להיות על מה נאכל? באיזה כוס נשתה? לסדר צעצועים ואפילו לגרוב גרביים. ידועות לי "השיטות" של להציע בחירה משתיים כדי להקל, או להסביר בגובה העניים אבל לפעמים זה לא מצליח ואני מעיגה לענישה (ישיבה על מדרגה). פעמים רבות ביתי עונה לי כשהיא בעונש: "הנה קמתי" (ואני מחזירה) או כשאני מחרימה צעצועים שלא סודרו "יש לי מספיק אחרים"... איך עלי להתמודד עם תשובות שכאלה? אשמח לקבל טיפים להתמודדות נכונה במצבי לחץ בברכה נטע

בקר טוב, לגבי שאלה א' - לא הבנתי מה זה כ"כ הרבה לבד. על כמה זמן מדובר ?. אין שום הכרח שילד יפגש עם חברים באפן יומיומי.זה בסדר גמור לבלות את אחה"צ במשחק עם/ליד אמא,באפית עוגיות עם אמא,ברביצה עם האח על השטיח וכו'. כל עוד הילדה לא "מראה" לך שנמאס לה,אין בעיה. לגבי ב' - את שואלת מה עלייך לעשות חוץ מלהעניש. כתבתי פה מס' פעמים בעבר את דעתי על עונש ומידת האפקטיביות שלו. עונש הוא דבר שימושי רק אם הוא מגיע אחת ל.. ולא באפן יומיומי. כשהוא הופך לדבר שכיח הוא מאבד מהאפקטיביות (כמו שאת בעצם מתארת). ממה שכתבת נראה לי שישנם הרבה מאבקי כוחות בינך לבין הילדה. אני דוגלת בגישה שמה שאין צורך להתעקש עליו,לוותר. הורה שמגיע לפשרה עם הילד ושלא נכנס איתו לעימותים מיותרים לגבי "מי שולט" הוא לא הורה פחות טוב ולא ילדיו לא מתעלמים ממנו אלא לומדים לכבד אותו לא בגלל שהוא החזק והוא יכול להעניש אלא דווקא מתוך הבנה שכך נעים יותר לשני הצדדים. על מנת להפחית את החיכוכים אפשר לשבת ולהחליט מהם הדברים החשובים לי כאמא שעליהם אני לא מוכנה לוותר ומה אין לי בעיה לוותר. את אותם אלה שחשובים לך,תאכפי.את היתר,תתפשרו. אני מציעה לך לקרא בעמ' הראשון את השרשור על ילדים חצופים. בנוסף ישנן תשובות רבות לגבי גבולות - איך בוחרים ואיך אוכפים,גם אותם כדאי לקרא. הרבה פעמים הורים מבלבלים בין גבולות לבין מאבקי שליטה,זה לא אותו הדבר. אם לאחר הקריאה ישארו עוד שאלות,אני כאן. מור.