הצילו!!!! אני נואשת!!!

לילה טוב, אני אמא לבן שנה וחצי. אח לשתי בנות- האחת בת שבע וחצי והשניה בת שש. בני שובב גדול. שונה בתכלית מאחיותיו... אני חשה מיואשת מכמה סיבות שכולן נעוצות לדעתי, בחינוך קלוקל שלי. הנקתי את בני עד גיל שנה ושלושה חודשים. היות ואני אשה עובדת וחזרתי לעבודה לאחר שנים- עשר שבועות, מצאתי כי הפתרון הנוח ביותר הוא להניקו בשכיבה במיטתי. וכך נוצר לו הרגל רע שהילד ישן איתי במיטתי עד עצם היום הזה... כל נסיון להשכיבו במיטת התינוק לא עלה יפה. הוא בכה וצרח וכשכבר התייאש ונרדם, התעורר לאחר חצי שעה עד שנשברתי ולקחתי אותו שוב למיטתי. (בעלי הרים ידיים והוא ישן בחדר אחר...). בעלי ניסה בעבר לבצע "סדרת חינוך" ונתן לו במשך שלושה לילות לבכות ולא הרים אותו ממיטתו וכשכבר ראינו אור בקצה המנהרה, בני חלה (הוא נוטה לחלות בממוצע אחת לשבועיים) ואני נשברתי והרסתי הכל. לאחרונה, חשבתי שאולי הבעיה נעוצה במיטה ושלבני לא נוח בה ועל כן החלטתי לפרק את מיטת התינוק ולהעבירו למיטת נוער שגובהה נושק לרצפה, כך שאין סכנת נפילה וחשבתי שבא לציון גואל... אך לא !!! הוא לא מוכן להירדם במיטה אם אני לא שם וגם כאשר אני מרדימה אותו ויוצאת מהמיטה, הוא מתעורר לאחר זמן קצר ומחפש אותי. כאשר בעלי מנסה לגשת אליו ולהרגיע אותו, הוא משתולל וצורח ומחריף את התנהגותו. הצרה היא שכעת אני גם לא יכולה להפעיל סנקציה. הילד יכול לרדת מהמיטה כרצונו ולטייל בבית. אני מתקשה להרדים אותו, הוא קם ויוצא מהמיטה ומהחדר, הבנות שלי לא זוכות לתשומת לב שלי כיוון שאני עסוקה בו, יחסיי הזוגיים מעורערים כיוון שאני לא חולקת את יצועי עם בעלי ואני לא ישנה כמו שצריך בלילות. אני חשה אבודה, מתוסכלת וממורמרת. אני מרגישה שאני מגדלת בבית טרוריסט קטן, חסר גבולות שמתעמר בי ואם היום אני לא מצליחה להציב גבולות, מה צופן לי העתיד איתו? חשוב לי לציין שהילד מניפולטור ולעיתים הוא פורץ בבכי עד הפסקת נשימה שמביאה לכחלון. אודה על כל עצה או רעיון פרודוקטיבים. תודה.

אורית, העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך היא: ששניכם, גם את וגם בעלך, חייבים לקחת את עצמכם בידיים, להתעשת ולהחליט מי מנהל את הבית - פספוס בן שנה וחצי או שני הורים בוגרים ומנוסים. מה זאת אומרת "עד שנשברתי..." או "בעלי הרים ידיים"?! המשפחה שלכם קורסת, האם יש לכם את הפריוויליגיה להשבר או להתייאש? אם כן, כנראה שהמצב לא כזה גרוע ויש עוד לאן לדרדר אותו. האם זה באמת מה שאתם רוצים? אני מניח שלא. אז מה אתם צריכים לעשות (וכמו שנאמר "לא מחר אלא כבר אתמול"): 1) את ובעלך חייבים לעבוד כצוות הורי מאוחד ובשיתוף פעולה מלא. אתם חייבים להסכים על המטרה אליה אתם רוצים להגיע בעניין זה ועל הדרך. לדוגמא: מטרה - שהילד ישן במיטתו כל ערב, כל הלילה. הדרך - מי קם מתי ומי עושה מה ובאיזה אופן. האם נוקטים בשיטת 5 הדקות? האם מחליפים מיטה? האם מחזירים את המיטה? הכל בשיתוף ובהסכמה בינכם. ברגע שהגעתם להבנות אין סטיה מהן. אף אחד לא מפר את החוזה לפני שדיבר על כך עם בן/ת הזוג. 2) בעלך חייב לחזור לישון במיטה - המסר שמועבר לכל חברי המשפחה הוא בעייתי מאד - הילד תופס את מיקומו של האב. אין לי ספק שכולם, כולל הילדים האחרים מפנימים את המסר וניזוקים מכך. 3) אין יותר להתייאש ולהשבר. שתי המילים הללו מוצאות מחוץ ללקסיקון ההמשפחתי. במקומן משתמשים ב"קשה לי מאד, אך אני מתמודד/ת". ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il 4) אל תשכחו שגידלתם בהצלחה שתי בנות, יש לכם כוח, תבונה, ניסיון ויכולת להתמודד עם פספוס בן שנה וחצי שבקושי מגיע לכם עד הבירכיים. 5) אני ממליץ להחזיר את יטת התינוק כדי שלא יוכל להסתובב בלילה. 6) תזכרו שכל מה שאתם זורעים היום תקצרו מחר. אם אתם זורעים חוסר גבולות, מחר תקצרו ילד אלים, מניפולטור, שמפחד מעצמו ומפחיד אחרים. אם תזרעו משמעת, גבולות, חום ואהבה מחר תקצרו אהבה, כבוד, הערכה וילדים בעלי יכולת התמודדות עם החיים. 7) אם בכ"ז אתם לא מצליחים לעמוד באתגר שבנכם מציב לכם - תגשו להדרכה הורית ומהר. אם אתם זקוקים להכוונה אתם מוזמנים ליצור עימי קשר. מצרף מאמר על הצבת גבולות: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm זיו

גיל, תודה רבה על תשובתך. אשמח ליצור עמך קשר. אורית.