ילדה בת 3.5

יש לי ילדה בת 3.5 , חכמה, פלפלית ומאוד חברותית, אני מוקסמת ממנה , מטורפת עליה ומראה לה המון אהבה(יותר מידי לטעמי) הבעיה שהילדה לא מקשיבה לי, לא מתייחסת אליי שאני מבקשת משהו, מפונקת , בוכה מכל דבר מרביצה לי, אפילו אם היא מבקשת ממתק ואני אומרת לה שלא, אז מתחיל בכי של שעה וצרחות ולפעמים אין לי כח לשמוע את זה אז אני לא מספיק קשה איתה , או שאם כבר אני מחליטה להיות קשה אז אני מהר מאוד מרחמת עליה, אני מפחדת להיות קשה מידי ואז היא תצא חסרת ביטחון וצייתנית. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה עליה במיוחד שאני ליד אנשים היא מתנהגת מתחת לכל ביקורת, ואנשים מעירים לי על כך.השבוע ישבנו עם המשפחה והיא ביקשה משהו ולא הסכמתי אז היא אמרה לי "תסתמי את הפה" הייתי בשוק זה ממש עליית מדרגה ואין לי מושג מאיפה שמעה את המילה הזאת, אני נורא התביישתי והכנסתי אותה לחדר לחשוב על מה שאמרה ואז אמא שלי אמרה לי "זה לא בסדר שהכנסת אותה ליד כולם לחדר זה מעליב אותה , היית צריכה לחכות שתגיעי הבייתה ואז להכניס אותה לחדר" לסיום האם יש לך עצה בשבילי?

גלית יקרה, לא עניתי לך כי הקדשתי מחשבה רבה לשאלתך והעדפתי "לישון" על הדברים לפני. ולעצם העניין... אני אתחיל מהסוף, אני חושב שטוב מאד שהכנסת אותה לחדר ולא חיכית. התגובה צריכה להיות מיידית, ברורה וחד משמעית. הצעד הראשון לפתרון הבעיה היא לאסוף כוחות ולא להגיע למצב בו אין לך כוח. מה שבעצם קורה שבגלל שאין לך כוח את מוציאה פי כמה וכמה אנרגיה בהתמודדות מול האלימות. את חייבת לעמוד איתנה ונחושה. כשהיום נגמר ובתך נרדמה, אז תוכלי לומר לעצמך "אין לי כוח". צעד שני - להפסיק לרחם עליה. הרחמים לא עושים לה טוב. היא מסכנה? היא מוגבלת? אז על מה את מרחמת עליה. רחמים נועדו לאלה שאין להם כבר תקנה ומה שנשאר לנו זה לרחם עליהם ולומר "מסכנים" תוך צקצוק הלשון. בתך אינה מסכנה. אם היא הייתה כזו מסכנה בוודאי שלא הייתה מרביצה ומקללת אותך. דבר שלישי, לשנות גישה בנוגע לפחד שלך שהיא תצא חסרת בטחון וצייתנית. חוסר גבולות גורמים לילדים לצאת מפוחדים. הם אינם יודעים כיצד להתמודד עם העולם. הם מפחדים מעצמם ומאחרים מכיוון שהוריהם לא ידעו להגן עליהם מעצמם. זה בדיוק מה שקורה אצלך - חוסר הגבולות מאפשרים לה להתנהג אלייך ככה ולהרוס אותך, זה מאד מפחיד עבורה. תחשבי כמה כוח זה שם אצלה. את צריכה להגן עליה מפני עצמה ולכן חייבת להציב גבולות. רק בעזרת גבולות היא תגדל ותפתח אישיות בריאה, עם בטחון עצמי ויכולת להבדיל בין טוב ורע. אז מה לעשות - להתחיל להציב גבולות ומהר ! ! ! תתחילי להקפיד בדברים הקלים כבחמורים. לא לוותר גם אם היא צורחת חצי יום - תזכרי, את עושה זאת בשבילה. אם היא מרביצה, מקללת, מתחצפת או כל דבר בסגנון - את מייד לוקחת אותה לחדר בלי לדבר. מקסימום תגידי לה "אני לא מקבלת את ההתנהגות שלך!". את יכולה להפעיל מנגנון של שכר ועונש - אם היא עוברת את הגבול אז היא לא מקבלת דברים שהיא אוהבת - לדוגמא ממתקים. אם את מבקשת משהו והיא לא עונה - להגיב מייד בהצבת גבול. לא לחכות. חשוב, חשוב, חשוב - לא להשתמש באלימות כלפיה (עונש גופני הוא מחוץ לתחום) וכן לדבר אליה בצורה מכובדת. זה מסר מאד חשוב שתעבירי לה - לא חשוב מה קורה, אצלנו בבית מדברים בצורה מכובדת. ולסיום מס' שאלות: היכן האב? האם יש אחים/יות גדולים/ות? משפחה? האם הם יכולים לעזור לך בהתמודדות (לדוגמא, כאשר את שמה אותה בחדר הם ליידך ומתמודדים איתה ביחד)? האם יש עוד מישהו בסביבתך שדיבר/מדבר אלייך בצורה הזו? איך היא בגן? בכל מקרה, את יכולה לפנות להדרכת הורים מקצועית ולקבל ליווי תומך בתהליך הקשה. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il