תקשורת בן אב לבנו

אני מרגיש שאני לא זורם עם בני בן ה- 12.5 , אישתי טוענת כי אני קשה עימו, אני מעליב אותו, ושאני לא שם לב שאני מחפש רק את הליקויים והטעיות במעשיו, במקום לפרגן לו על ההשגים שלו וההצלחה בלימודים. האם הינך יכול להמליץ על דרך פעולה או פעילות בדרך של משוב לראות ולהבין היכן אני טועה, ואילו כלים יש כדי לשפר את התקשורת בין אב לבנו. תודה מראש.

אבי שלום, בנך נמצא בתחילתו של גיל ההתבגרות. זהו גיל מורכב גם לילדים וגם להורים. אין לי ספק שהקשר שלך עם בנך מאד משמעותי עבורו להתפתחות תקינה. אתה יכול להוות מודל גברי חיובי עבורו שהוא כה צריך בגיל זה. אנסה לתת לך מספר טיפים לתקשורת חיובית ומקדמת שתוכל להשתמש בהם עם בנך: 1) חיזוקים - בנך זקוק לחיזוקים ממך על ההצלחות שלו. אל תקח את הצלחותיו כמובנות מאליהן אלא תשבח אותו עליהן (על שיעורי בית שעה, על מבחן שבו הצליח, על שיחה נעימה שהייתה לכם, על עזרה בבית וכד'). 2) אמפטיה - שים עצמך בנעליו ונסה להבין את המצוקות שלו. להבין אין זה אומר להסכים. כלומר אם הוא רוצה משהו או קשה לו במשהו, אתה יכול להבין את הרצון או את הקושי אך לאו דווקא להסכים לו. 3) גילויי חיבה - אל תחסוך במילים של חיבה כלפיו. הוא זקוק לזה כמו צמח שזקוק למיים. 4) צור סיטואציה נוחה להידברות - אם אתה רוצה לדבר איתו, חשוב מאד שהסביבה תתאים לכך: בית קפה, נסיעה ברכב, כאשר שניכם לבד בבית, כאשר אתם מטיילים בחוץ. 5) תיהיה מאד ברור בהגדרת הציפיות שלך ממנו 6) תקשיב לו ואל תחשוש לומר לו "שמעתי אותך ואחשוב על הדברים" לא ממקום של לחפף אותו אלא ממקום אמיתי שאתה לא חייב להחליט בו במקום ואתה צריך זמן למחשבה - הוא ירגיש שאתה מכבד אותו ושוקל את הדברים. זה על קצה המזלג מתוך עוד הרבה מאד דברים. כמובן, שאתה יכול לפנות להדרכה הורית ממוקדת (מספר פגישות בודדות) כדי לבחון את היחסים בצורה מקיפה יותר ולקבל כלים רבים יותר. בהצלחה, זיו