ילד בן 6 לובש שמלות

בננו המקסים בן ה 6 (בעוד חודשיים) מאד אוהב ללבוש את הכותנות של אחותו, שמלות, לשחק בבובות, לסרק אותן וכיו"ב. הוא ילד מאד חברותי - עם בנות בעיקר. את המשחקים הללו הוא עושה בעיקר כשאביו אינו בבית. אביו מביע את מורת רוחו מן העניין באופן גלוי - " למה אתה לובש שמלה", "אתה בן או בת" וכיו"ב ואני מתלבטת. מצד אחד אני רוצה לאפשר לו להיות מה שהוא, לתת לו חופש וכיו"ב. מצד שני, אני פוחדת שהלגטימציה שאתן לו וחוסר ביטוי של תחושותיי ייצרו אוירה "שקרית" וכן כי אני עלולה לעודד כך התפתחות של זהות מינית "בעייתית" שאולי לא תתפתח באופן כזה אם אשדר לו מסרים ברורים יותר. למרות שאני רואה אותנו כאנשים פתוחים, נאורים וכ"ו, יש לי קושי לראות אותו כבר בגיל בוגר יחסית, לובש שמלות. קשה לי גם לחשוב שהוא קולט מאיתנו מסרים של חוסר קבלה, שיפוטיות וכ"ו. שאלותיי : 1. האם סטטיסטית יש התאמה בין התנהגות כזו לבין התפתחות של זהות מינית שאינה נורמטיבית (הומו, טרנס וכיו"ב)? 2. האם להתיחסות שלנו כהורים להתנהגות יש השפעה על התוצאה?

לילה טוב, למיטב ידיעתי התנהגות כמו שאת מתארת בגיל 6 אינה מנבאת העדפה מינית כזו או אחרת בגיל בוגר. עם זאת,אני בהחלט מציעה להפנות את השאלה לד"ר רובינשטיין (פורום פסיכותראפיה) שזהו אחד מתחומי מומחיותו. אני רוצה להתייחס למקום שלך ומה שאת חשה בנוגע להתנהגות בנך.מצד אחד את רוצה לשדר לו קבלה ומצד שני קצת קשה לך עם ההתנהגות (כך אני מבינה). אני חושבת שזה לא לגמרי נכון לשדר שהכל בסדר אם את לא מרגישה כך. אולי אין צורך להגיד את הדברים בישירות כמו בעלך,אבל כן אפשר אולי לשוחח עם בנך. לנסות להבין על איזה צורך זה עונה לו,מה הוא מרגיש,איך הוא מרגיש עם ההערות של אביו וכו'. בשיחה כזו שנערכת ברוגע ובצורה נעימה,מתוך רצון להבין אחד את השני ולא כדי לנגח,את יכולה לשקול להביא את איך שאת רואה את הדברים. משהו כמו - אני קצת מבולבלת. ואם הילד שואל למה. אפשר להגיד - אתה לא חושב שזה קצת מבלבל? בדר"כ בנים לא לובשים שמלה אז אני מבולבלת.. וכך הלאה. לא מתוך שיפוטיות,לא ככפיה לשחק במשחקי בנים וכו' אלא כדי שידע מה התיחסותך לעניין. בצורה הכי נעימה ומהמקום הכי אמיתי. לסיום אני חייבת להוסיף משהו בחצי צחוק - אני מכירה כ"כ הרבה גברים "נורמלים" לגמרי שכ"כ היו רוצים לשחק עם ברבי.... יש משהו נורמלי מזה ?. דרך אגב,עכשיו נזכרתי במשהו ואפילו אשתף אותך(למרות שאני לא נוהגת לשתף בדברים אישיים כאן בפורום). כשאחי היה בסביבות גיל 5 נהגתי להלביש אותו בחצאית,לנעול לו נעלי עקב,איפור... ולקרא לו גליתי. מאוד אהבנו את המשחק... מיותר לציין ש"הכל בסדר" איתו... שיהיו הרבה ימים רגועים ונטולי דאגות, מור.