איך להציב גבולות לבתנו בת השנתיים ורבע

היא מקסימה ואהובה על הכל. היא ראשונה ולפי שעה יחידה. לאחרונה התנהגותה משתנה. היא אוכלת כל היום. תובעת ומקבלת. קמה בלילה כמו מתוך שינה ופותחת המקרר ונוטלת קוטג או משהו ואוכלת (ומלכלכת). צבענו קיר חדרה והיא מיד קישקשה עליו. בעת שצבענו היא טבלה ידה בצבע ולכלכה עצמה. אם היא רגע שקטה - סכנה! מה היא עושה? מסתבר שפירקה את מתקן התרופות או פיזרה סוכר על הרצפה. בצהריים מסרבת לשכב לישון. בגנון ("אפרוחים") היא מתנהגת למופת וכמובן ישנה עם כל הילדים שנת צהריים, אבל בבית - "לא לא לא לא". אימה משכיבה אותה ושוכבת לצידה עד הירדמות. כך גם בלילה. אנו מרגישים שזו נקודת מפנה בהתפתחותה, שהיתה עד כה מאוד נעימה. אבל איננו מגיבים באותו האופן ויש ביננו מחלוקת. היא נוקטת גישה ותרנית ונכנעת. אני "מציב גבולות" ומגיב באופן חמור (צעקות ונזיפות) על התנהגויות שנתפסות אצלי כמדידת סבלנותי. האם אנחנו משחקים מי הבוס? והאם אין זה מתפקידי להיות הבוס, כלומר האב? וכיצד - באמת! - אשיג מטרה זו? שמא עלי להתרחק מתפקידי ולהניח לאשתי את התפקיד, שהרי היא יותר סבלנית? ואולי טועה אשתי ושיטתה תחמיר את המצב? עוצו נא עצה. (הערה: לאחרונה גמלנו את הקטנה ממוצץ באופן חד. זה לא נעשה במכוון אלא המוצץ אבד בהיותנו רחוקים מאוד מכל חנות.)

יורם שלום וחג שמח, לפני שאתם באים להתמודד מול בתכם חשוב שתמצאו פתרון לקונפליקט בינכם. לא תמיד חייבים להסכים אחד עם השני אך חייבים למצוא דרך אחת בה נוהגים. מחד, גבולות גמישים מידי וסובלנות ייתר מזיקה לילדה ומאפשרת לה לפרוק כל עול. מאידך, גבולות נוקשים מידי המלווים בצעקות, גם הם אינם דבר מלבד אוירה לא נעימה. חשוב שתזכרו שילדים בגיל הזה הם סקרנים מאד ובודקים כל דבר בסביבתם. כמו כן, הם מאד עסוקים ביכולת ההשפעה שלהם על הסביבה, כלומר עליכם. לדוגמא מחשבה שיכולה לחךוף במוחה של בתכם "ואוו, איזה יופי, אני שופכת את הסוכר ואבא מגיב אלי בצעקות, כלומר אני יכולה להוציא אותו מהכלים - מגניב!!" או "איזה כיף, אני מלכלכת ואמא כ"כ סבלנית לזה. בואו נשחק עד כמה רחוק אפשר ללכת...איזה כיף לי, גם על הקיר אני יכולה לקשקש". זה לא מפתיע שבגן היא ,אפרוחית" כי היא מבינה ששם היא לא יכולה להתנהג כמו בבית. אני מצרף קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. תיישמו את העצות ותראו האם המצב משתפר. אשמח אם תעדכנו אותי בפורום. http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו

הילדה שלך לא צריכה נזיפות, צעקות ועונשים. כל אלה לא יעזרו לה "להבין את הגבולות", אלא רק ישפילו אותה, ויגרמו לה לציית לכם מתוך פחד. הילדה שלך צריכה את המוצץ שלה!! היא בת שנתיים ורבע, ובבת אחת נלקח ממנה מקור נחמה וסיפוק. בלי שתהיה מוכנה לזה. על פני השטח היא נראית "גמולה", אבל ההתנהגות שלה מספרת סיפור אחר: משהו חסר לה. גבולות טובים מוצבים באופן טבעי וללא צורך בהתערבות מעליבה ו"מחנכת", כאשר כל צרכיו של הילד מסופקים, והוא עטוף בחום ואהבה (בדיוק כמו שביתך היתה, עד הגמילה הפתאומית)

קראתי את תשובתכם לשאלתי ולמדתי ממנה מאוד. לשירה אבקש לומר שילדתהו "עטופה" אהבה גם בהווה ובעתיד, ראשית כי בתנו היא ושנית, כי היא ילדה מקסימה והכל אוהבים אותה. הגמילה מהמוצץ לא היתה מתוכננת. שהינו במקום רחוק מאוד ומישהו מילדי המקום - כנראה - חמד את מכשיר הפלא ולקחו כאשר לא היה בשימוש. בא הערב ושנת השינה והתברר שהמוצץ איננו. עברנו לילה קשה ועוד אחד ועוד אחד וזה עבר. כששבנו העירה שוב לא היה טעם לקנות מוצץ חדש והפקנו את המיטב מהפרשה הלא מתוכננת שאכן גרמה לילדה סבל. לזיו, למדתי רבות מתשובתך ודבריך ישפיעו בפועל על תגובותי לידה. פירשתי את האינטראקציה ביננו כ"מאבק כוחות" ואילו עתה אתייחס אליו כאל גילוי סקרנות מצד ילדה החווה את העולם והכל חדש לה. אני הולך עכשיו (עם אצבעותי) לקרוא את המאמר שנזכר בתשובתך. ושוב תודה לשניכם על תשומת הלב.