גיל שלוש האיום?

שלום בני הגדול כמעט בן שלוש. את גיל שנתיים עברנו די בקלות וכמעט לא הרגשנו את התופעות המדוברות (התפרצויות זעם וכו...) אבל בחודשיים האחרונים, יש בו הרבה כעס וכל מה שלא מוצא חן בעיניו, הוא מיד כועס, מרביץ לנו (אומר: אני לא חבר שלך.. וכו) זה קורה כמעט כל חמש דקות, על כל דבר קטן. הוא הרבה פעמים לא מקשיב לנו. למה זה קורה? האם זה שלב? אולי זה קשור לאחיו התינוק בן השנה שהתחיל להיות מאוד פעיל בבית? חשוב לי לציין, שהוא ילד מאוד טוב באופן כללי, הוא גם מאושר, רוקד וצוחק הרבה ומפגין המון חום , גם אומר הרבה אני אוהב אותך, אבל יחד עם זאת...

ג'וד שלום, ייתכן שהתנהגותו קשורה לבדיקת העצמאות שלו ולבדיקת הגבולות שלכם - כמה רחוק אמא ואבא יאפשרו לי להגיע, ייתכן שזה קשור גם באחיו הקטן וייתכן שזה קשור לגורמים אחרים שאיננו יודעים כרגע מה הם. אין מה להתרגש מאמירות כמו "אני לא חבר שלך" / "אני לא אוהב אותך" / "אני לא בן שלך" וכד'. וכדאי להגיב בקור רוח ולאמר "זה בסדר, אבל אני תמיד אמא/אבא שלך" / "אני תמיד אוהב אותך". המשפטים האלה יכולים להאמר על ידו גם בגילאים יותר מאוחרים ושוב, אין מה להתרגש מהן. הוא כועס וכך הוא מביע את הכעס שלו. לגבי המכות - כאן אתם חייבים להיות מאד ברורים ולא לקבל את ההתנהגות שלו. כאשר הוא מכה להגיב באופן מיידי באמירה חד משמעית שאתם לא מוכנים שהוא יכה אתכם. אם הוא ממשיך ניתן לשים אותו בפסק זמן לשתיים-שלוש דקות (חפשי בפורום תחת ערך 'פסק זמן' - הוא נידון מספר פעמים בפורום ונתתי הסברים מפורטים כיצד לעשות זאת). במקביל לכל אלה, אני מציע שתבחרו כמה תחומים שבהם כן יש לו עצמאות לבחור, לדוגמא שיבחר משתי חולצות איזו הוא רוצה ללבוש, שיבחר מה הוא רוצה לאכול, שיבחר את מסלול הטיול, את הספר שהוא רוצה שתקריאו לו. זה יספק במידת מה את הצורך שלו בעצמאות. חשוב שתדעו שאתם לא ההורים הייחידם שמתמודדים עם הקושי הזה, זה דיי טבעי לילדים בגיל הזה להתנגד להורים, לא להקשיב לנו ו"לבעוט" בחוקים ובגבולות. בהצלחה, זיו

זיו שלום תודה על תשובתך גילינו את מקור הבעיה - מסתבר שחבר מהגן שלו מעליב אותו ואומר לו את האמירות הללו, זה כנראה פוגע בו מאוד ומוריד לו את הביטחון ואז הוא מיישם את זה בבית האם כדאי לחכות? להרחיק אותו מהילד?