קשיי פרידה

שלום, יש לי 3 ילדים (9, 5.5 ,1.5) בחודשים האחרונים ביתי בת ה - 5.5 מתקשה להיפרד מדמויות שונות (אבא, סבתא, סבא, דוד צעיר...) בכל פעם הדמות משתנה אך המשותף הוא שהיא נכנסת לבכי היסטרי, נתלית על הרגל של אותו אדם, אחרי יציאתו מנסה לפתוח את הדלת ולרוץ אחריו (גם במחיר של אי הקשבה כשאומרים לה לא לפתוח אותה ולצאת אחרי אותו אדם). לא ניתן לדבר איתה במצב כזה כי זה רק מרגיז אותה עוד יותר, כשהיא כבר רגועה (וזה לוקח זמן) ומשוחחים איתה היא תמיד מבקשת לפתוח דף חדש. בשיחה איתה הסברתי לה שזו התנהגות שלא מתאימה לגיל שלה אלה לגיל שנתיים והיא כבר ילדה גדולה ושזה לא נעים לאותו אדם מימנו היא נפרדת. הסברתי לה שהיא לא מרוויחה מזה כלום כי אותו אדם לא חוזר בגלל הבכי שלה. כל ההסברים לא עוזרים, ההתנהגות נמשכת, מה עושים?! ברצוני לציין כי גם בגן (חובה) היא משחקת משחקים של פרידה אבל לא בעוצמה כזו ותמיד רוצה להיפרד רק כשהגננת הראשית מגיעה. מאז ומעולם הפרידות לא היו קלות (עד גיל שנה היתה איתי בבית), אך תגובות כפי שתארתי קודם לכן, החלו רק בחודשים האחרונים. אשמח לרעיונות....

סינדי שלום, איני אומר את הדברים מתוך ביקורת אלא מתוך רצון לעורר מודעות: מתוך דברייך נשמע שאת אינך מקבלת כלל את הקשיים של בתך בפרידה, ההסברים שאת נותנת לה שוללים את הרגשתה ואולי אף גורמים לה להרגיש אשמה או ילדה קטנה. גם האמירה שלך שהיא "משחקת משחקים של פרידה" שוללת את הקושי שלה. סינדי, האם שאלת אותה קשה לה כ"כ? האם קרה משהו בסמוך לתחילת הקושי, משהו שאולי השפיע עליה? האם ייתכן שהקושי שלה נובע מתחושת חוסר ביטחון? אני חושב שהצעד הראשון שעלייך לעשות הוא לקבל את הקושי ולכבד אותו, דבר זה מייד יעניק לה תחושת בטחון. במקביל נסי לברר איתה את מקור הקושי. בהצלחה וחג שמח, זיו