התנהגות של בת 4

ילדתנו בת ה - 4 שהיא בינתיים בת יחידה מתנהגת בחודש וחצי האחרונים בצורה שלא הייתה אופיינית לה קודם לכן. קצת נתונים לגביה ולגבינו - אשתי בהריון בחודש השביעי והילדה יודעת ומדברת איתנו ואנחנו איתה על כך. היא החלה גן חדש עם 10 מחבריה לגן הקודם בתחילת השנה. היא רוצה לעשות הכל בעצמה וזה טוב מבחינתנו - חוץ מלהתלבש ולצחצח שיניים שהיא מתעקשת שאנחנו נעשה לה - אבל עוסקת במשיכת זמן עד כדי שאנחנו מגיעים באיחור לכל מקום או שאנחנו מתחילים לזרז אותה ונכנסים לעימות איתה ועשיית "דווקא". היא מסרבת ללכת לימי הולדת של חברים מהגן ואתמול כשכל הילדים ישבו והופעלו על ידי מפעילה היא ישבה במרחק 10 מ' מהם ושיחקה עם עצמה - לא עזרו כל נסיונות השכנוע שלנו. אחרי ש"יצאה מהקיפאון" שיחקה יפה עם חלק מהילדים ונהנתה. היא מסרבת ללכת לישון בלילה (נרדמת בשעה 9:30 -10:00) ועקב כך מתעוררת מאוחר בבוקר. כמו כן, היא החלה להרביץ לנו דבר שלא היה בלכסיקון שלה עד לפני כחודש וחצי. כמובן שאנחנו מנסים ללכת איתה בטוב ולהשתדל לתת לה את החופש כדי שתרגיש שהיא קובעת ומשמעותית אם כי כמובן בגבולות של זמנים ומגבלות על התנהגות בעייתית כמו מכות ועוד. אנחנו מאוד רוצם להשאירה עצמאית אבל לא מבינים מה מציק לה והיא מסרבת לדבר איתנו על זה. האם התופעות מוכרות בגיל 4? האם זהו גיל של מרד ורצון להראות מי הבוס? איך אפשר לנסות להגיע איתה ל"עמק השווה" בעניין העצמאות מול השמירה על הזמנים והתנהגות סבירה? האם יש כאן התנהגות חריגה מאוד שלא אופיינית לגיל הזה? האם לעובדת ההריון יש משמעות כבר עתה על ההתנהגות? הרבה מידע והרבה שאלות ונקווה כי נוכל לקבל תשובות גם אם לא לכל השאלות. תודה. אנחנו מאוד רוצים להשאיר לה את העצמא

דוד שלום, אני נשמח שהארכת ונתת דיי הרבה פרטים - זה מאפשר התייחסות רחבה לשאלותיך. לעיתים ילדים בני 4 מציגים חלק מההתנהגויות שמציגה בתך כחלק מבניית עצמאותם. עם זאת, אתה מציין שהתנהגותה השתנתה לפני כחודש וחצי ונוספו לה מרכיבים של אלימות כלפיכם ולכן אני מייחס זאת למצוקה כלשהי בה בתך נמצאת. לפני כחודש וחצי החלה גן חדש ובנוסף אמה בהריון מתקדם. במידה ולא קרו דברים חריגים נוספים, אני בהחלט חושב שהשילוב בין שני אירועים אלו הוא הגורם למצוקה. הדבר העיקרי שכדאי שתעשו הוא שתתנו לגיטימציה לקושי שלה ותשיימו (לתת שם) את הרגשות שלה. לדוגמא: "אנחנו מבינים שאולי את חוששת מכך שפתאום יצטרף מישהו חדש למשפחה...אולי את חוששת שלא נתן לך תשומת לב....אולי את מפחדת שנפסיק לאהוב אותך...אולי את כועסת עלינו כי..." "להכנס לגן חדש זה יכול להיות קצת קשה כי פתאום יש ילדים שאת לא מכירה.." דבר שני, חשוב שלא תכנסו איתה למלחמת שוורים "ראש-בראש" כי במלחמות יש רק מפסידים. המנצחיפ הם אלה שלא נלחמים. תקבלו החלטה (בת זוגתך ואתה) שאם כבר מישהו צריך להתעצבן בבית בגלל שבתכם אינה רוצה לדוגמא התלבש, זו תיהיה היא ולא אתם. החלטה כזו תביא אותכם להתמודד מולה מתוך מקום של רוגע ולא של כעס וחוסר סבלנות. הרי בהתנהגותה היא מחפשת תשומת לב אך בדרך שלילית, כל עוד אתם מספקים לה את "התענוג" בלעצבן אתכם, אין סיבה שהיא תפסיק. לדוגמא בעניין הלבוש - לא רוצה להתלבש, שלא תתלבש. היא תלך לגן פעם פעמיים עם פיג'מה, הגננות ואולי הילדים יעירו לה והיא תלמד. ואולי זה בכלל לא כ"כ נורא ללכת עם פיג'מה? בעניין השינה: מצרף קישור לתשובה קודמת שנתתי. התשובה מתייחסת לכמה נושאים אך בין הייתר לקשיי הרדמות: http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-33184,xFP-33448,m-Doctors,a-Forums.html ולסיום ה"קיפאון" שלה במסיבות יום-הולדת: זה מאד מזכיר לי את בני שהוא slow-warmer. לוקח לו זמן עד שהוא "מתחמם", נפתח מתחיל לשחק ולתקשר עם הסביבה כאשר ישנם הרבה אנשים. בעניין זה לדעתי אין מה לדאוג וגם לא להאיץ בה, אל לתת לה את הזמן שהיא צריכה. את הרי כותב שלבסוף היא שיחקה, היא רק צריכה זמן. מקווה שהצלחתי להקיף את כל השאלות, אתם כמובן מוזמנים לכתוב שוב במידה ועולות שאלות נוספות. אשמח אם תעדכן אותי בהמשך. ערב טוב, זיו