2 שאלות

זיו שלום, יש לי שתי שאלות: יש לי שני בנים , אחד בן שנה ו-8 חודשים והשני בן כמעט 4. השאלה הראשונה שלי נוגעת בבני הבכור: 1. בני הבכור שכמעט בן 4 נראה לי מתחיל בזמן האחרון לגלות את המיניות שלו ... הוא יותר מבחין באיבר המין שלו.. ואתמול הוא ביקש מאח שלו בן השנה ו-8 חודשים שיגע לו באיבר מין מה זה אומר ואיך אני אמורה להגיב על כך? 2.בני הקטן נכנס בתחילת השנה מזה פעם ראשונה למעון ובתקופה האחרונה הוא מגלה לי סימני התפרצות , מה שלא היה מוכר לי מהגדול. הוא קם תמיד באמצע הלילה בוכה בצרחות , כשמרימים אותו הוא נשכב על הרצפה , בועט בכל דבר אפשרי , עד שהוא כמעט נחנק. בכלל לא רק בלילה אם אנחנו לוקחים ממנו משהו מסוכן או אומרים לו לא! הוא מתנהג באותה הצורה. איך אני מגיבה? מתעלמת? מתייחסת? כי כשאני מנסה להרים אותו הוא מתנגד עד שהוא יורד מזרועותיי לגמרי... ממה זה נובע? יכול להיות מהמעון החדש? הכי הכי חשוב איך אני מגיבה לכול זה? ובהצלחה בניהול הפורום.. אני כבר שנים בפורום זה ותסלח לי אך כשאור-לי ניהלה אותו זה היה נורא... הפסקתי לכתוב וכעת אחרי שהתבוננתי בתשובות שלך לאנשים מהפורום החלטתי להעזר בך ביחסיי עם ילדיי וללמוד עוד על הורות ממישהו מקצועי.. שאיכפת לו... אשמח על תשובתך, שיר

שיר שלום, אני שמח שאת מוצאת בפורום מקום בו את יכולה להעזר. בנוגע לשאלתך הראשונה, מצד אחד הגילוי של בנך את מיניותו וההתעניינות שלו הם מאד חשובים והכרחיים להתפתחות רגשית ומינית תקינה. עקב גילו הוא אינו מודע ואינו מבין את הטאבו והחוקים החברתיים שאחד מהם הוא שרק הוא נוגע באיבר מינו. הוא אינו נותן לאחיו לגעת כי הוא סוטה (חו"ח) אלא כי זה נעים לו (לשמחתנו) והוא אינו עושה את ההפרדה בין אסור/לא טוב ובין מותר/טוב. אני חשוב שהמסר שלכם צריך להיות שזה בסדר שהוא נוגע בעצמו (שזו בעצם אוננות) אך יש לעשות זאת בפרטיות ואף אחד חוץ ממנו, כולל אחיו, לא נוגע. כאמור, אין טעם לכעוס עליו אלא להסביר לו עם אמפטיה והבנה רבות. בנוגע לשאלתך השניה - זה הזכיר לי את בני כשהיה בגילו של בנך: התפרצויות זעם, צרחות, בכי, רקיעות ברגליים וגם הוא סירב שנקח אותו על הידיים כשזה קורה אז הפסקנו. בהתבוננות על בני, הבנתי שלעיתים הוא זקוק להתפרקות הזו כדי לפרוק מתחים. לרוב הוא זקוק לחיבוק, לליטוף, לנחמה ולעיתים להתפרצויות כעס. בנך בעצם אומר לכם בלי מילים שהוא אינו רוצה שתרימו אותו. אני מציע שתתנו לו להתפרק ולפרוק את התסכול. תשדרו לו שאתם לא "מתפרקים", כלומר שאתם לא במתח, לא כועסים ובמילים אחרות מכילים את ההתפרצות. זו בעצם בחירה שלו להגיב כך ואתם יכולים לומר לו זאת. לדוגמא: "חבל שאתה בוחר להתפרץ וכשתבחר להרגע אנחנו נשמח לחבק אותך/לדבר איתך...". אחרי שהוא נרגע תדברו איתו על מה שקרה ותסבירו לו מדוע לקחתם את החפץ המסוכן או מנעתם ממנו דבר מה ותשיימו (לתת שם) לרגש שלו: "אנחנו מבינים שאתה כועס ועצוב כי...". לשאלתך ממה ההתפרצויות נובעות: הן נובעות מכך שבגיל הזה מנגנון הכלת הכעס והעצב (שמהם מורכב התסכול) אינו מפותח, בנך עדיין לא יכול "להחזיק" את הרגש בתוכו. לזה מתווסף הקושי בביטוי המילולי ולכן חשוב לשיים את הרגשות כדי שעם הזמן הוא ילמד מה הוא מרגיש ויחליף את ההתפרצות במילים. זה לוקח זמן, אפילו עד גיל 3 (אבל אתם תראו שעוצמת ההתפרצויות והתדרותן תרדנה). אשמח אם תעדכנו אותנו בפורום האם יש שינוי, בהצלחה ושוב תודה על הפידבק, זיו

תודה זיו ..על המיידיות ועל המקצועיות... אתה פשוט מדהים!