ילדה פרפקציוניסטית

ילדה בת 12, תלמידה טובה ומתעמלת מצטיינת במסגרת תחרותית. מפגינה התנהגות פרפקציוניסטית. היא בתחושה שעליה תמיד להיות הכי טובה, תמיד ראשונה והכל צריך להתבצע באופן מושלם. אם היא לא מצליחה או שהיא לא הכי טובה היא נהיית מתוסכלת, בוכה ו"ממררת" את חיי הסביבה. היא מקרינה את ההתנהגות הזו לסביבה (לא תמיד במודע) והדבר לעיתים גורם לדחייה של הסביבה ממנה ולקנאה לא בריאה. מה עושים? איזה "פעילויות" ניתן לעשות איתה כדי למתן את התופעה? האם לדעתך דרושה הפנייה לאיש מקצוע?

ענת שלום, האם את ה"אנונימית" מהודעה קודמת בעלת תוכן דומה? להערכתי, כרגע, אין טעם לפנות לייעוץ מקצועי. ייתכן מאד שהילדה באופייה נוקשה ופרפקציוניסטית והיא ואתם תצטרכו להתרגל לכך. עם הזמן, אולי, היא תלמד את מחירי הנוקשות או להיפך, הפרפקציניזם ישרת אותה והיא תמשיך להיות מתעמלת מצטיינת. בד"כ, מתעמלים מצטיינים המשתתפים בתחרויות הם פרפקציניסטים קיצוניים ואינם מתפשרים. שתי תכונות אלה (שלרבים קשה להתמודד איתה) מביאים אותם להישגים מרחיקי לכת. אם ברצונכם לנסות למתן את הנוקשות, אפשר לרשום אותה לחוג יצירה בחומרים פלסטיים כגון חימר, פלסטלינה, גבס, ציור בגועש ו צבעי שמן (לא רישום) וכד'. אלו חומרים שאינם מגיבים טוב לנוקשות ודורשים מהיוצר גמישות מחשבתית ויצירתית. אם את ם מעוניינים בטיפול, הייתי מייעץ על טיפול באומנויות שם היצירה משמשת ככלי טיפולי והמטפל מודע לאופי הילדה ומתאים עבורה את החומרי העבודה. בכל מקרה, לא הייתי מכריח אותה ללכת לא לחוג ובוודאי לא לטיפול. בברכת שנה טובה זיו

ילדתנו בת 8 בכיתה ג', מאוד פרפקציוניסטית ודורשת מעצמה. התחלנו את שנת הלימודים לאחר חופש בו הרצון לשוב לבית הספר לשיגרה היה גדול מאוד. בימים הראשונים בביה"ס החלו רעידות וגירודים במקומות שונים בגוף. הסקנו שזה מתוך לחץ, התרגשות וכו'. המחנכת ממשיכה איתה כבר 3 שנים ולא צפינו קושי. בבית מאוד רגשית ,קולנית, מחצינה את דעותייה בעוצמות חזקות. יש הרבה הצקות מצד אחותה הקטנה (בת 5) אל מןל החולשה הרגשית אותה מפגינה. אנחנו חשים כי ישנה מצוקה אמיתית, אולי חרדה... זו ילדה חסרת ביטחון וחווית ההצלחה מאוד חשובה לה. מיד הדמעות עולות ותחושת הרגשי, קיפוח עולה. אולי אנחנו דורשים ממנה יותר מדי? בגרות, אחריות? אולי היא לא עומדת בצפיות שלנו ומרגישה שהיא מאכזבת. אנחנו די עובדי עצות מהיכן נובעת המצוקה והקושי הרגשי?