רק את אמא

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים ולאחרונה הוא פשוט לא יכול להרפות ממני. זה מתבטא בכך שהוא רוצה שארים אותו בכל פעם, אם אביו מרים אותו הוא כועס וצורח, כנ"ל אם הוא קם אליו בלילה ולא אני. הוא בודק שכל הזמן אני בסביבתו ובקשר עין תמידי איתו או יושבת לצידו.גם הפרידה בבוקר לגן היא קשה יותר ממני ולא מבעלי. יש לציין שכשאני לא בסביבה כלל הוא משחק יפה עם אביו או עם כל אחד אחר ומתנהג למופת. האם יש לו חרדת נטישה? ואם כן מדוע רק כלפי באופן כה אובססיבי? וכיצד עליי להתנהג?אודה לעזרתך הדחופה א

גילי שלום, האם תוכלי לספר מעט לגבי הפרידה *שלך* מהילד? (למשל כשהתחיל ללכת לגן, או ביום-יום). האם תוכלי לתאר מחשבות, רגשות ו/או זכרונות שעלו אצלך בהקשר זה? אור-לי

שלום אור-לי, תחילה תודה על ההתייחסות לפני הכל אציין שזהו ילד יחיד שלנו. לגבי הפרידה שלי ממנו בבוקר לגן או בסתם יום יום מתנהלת דווקא בסדר גמור. לעיתים יותר קשה לו ועיתים הוא נפרד מצויין.כמו כל אמא יש צביטה קטנה בלב כשנפרדים וגעגועים במשך היום אבל אני די נותנת לו הרגשה טובה כשאני נפרדת ממנו, שהוא נשאר בידיים בטוחות. אין לו גם בעיה להישאר אצל הסבים או אצל מכרים הוא מאוד חברותי.אבל משום מה כאשר אני בסביבה הוא מאוד תלותי בי,וכשאני לא בסביבה לעיתים מאזכר אותי וקורא אמא אך בעלי אומר שזה חולף לו די מהר. אני מאוד קשורה אליו ואם אני צריכה לנסוע בענייני עבודה ליום יומיים(לעיתים רחוקות) אז אני נעשית ממש ממש עצובה,אבל לעולם לא מראה לו ואף משתפת אותו ומסבירה לו ממש כמו לילד בוגר שאבא יהיה איתו ביומיים הבאים ואמא תחזור אחרי העבודה ונוכל לשחק יחד. כשאני מרימה תינוק אחר למשל הוא כ"כ נפגע,זורק את עצמו על הרצפה,משטטח ובוכה. כשהוא רואה אותי שמחה וצוחקת הוא מחקה אותי,צוחק,מחבק אותי ושמח כ"כ שטוב לי. נורא כיף לי שהוא מחזיר אהבה ואוהב אותי נורא אבל לעיתים זה נורא בעייתי משום שאיני יכולה לזוז.יש לציין שזה לא כך בכל יום. אור-לי,מחכה לעזרתך....