התקפי זעם

שלום רב, הנני אם חד-הורית לילדה בת שנתיים וחצי ולפני שנה וחצי התאלמנתי,כשבועיים בערך החלטתי לעזור לילדה להגמל מחיתולים, קודם לכן היתה עם חיתול והזכרתי לה האם יש לה צרכים לעשות באסלה וזאת בליווי קריאת סיפור או קבלת הפתעה כתמורה, זה הצליח מעט מאוד אז הגעתי לשלב הורדת החיתול לאלתר הילדה אינה מבקשת, במשך השבועיים האחרונים התחילו התקפי זעם שמאופיינים בהשתטחות על הרצפה צעקות והנפת הידיים עד כדי הרבצה אם זה כלפי או כלפי אימי בזמן שהיא בהשגחתה ואני בעבודה,היום הגענו הביתה נכנסתי לשירותים והילדה שאלה את אימי איפה אמא, והיא אמרה לה היכן , אז היא נגשה לדלת השירותים ולא רצתה שאצא משם וכשיצאתי היא שוב חזרה תוך כדי ההתקף באמירה שאשאר בשירותים ואעשה שוב פיפי וזאת במהלך של כחצי שעה עד שנרגעה, בדרך כלל לא הגבתי עד שהיא נרגעת אבל אמי ואחותי לא יכלו להתאפק לנוכח המצב ואני מאוד כעסתי, אני אובדת עצות ואינני יודעת כיצד לפעול והאם נכון הוא לנהוג בהתעלמות אציין שהיו כמה התקפים כאלה אבל הסיבה שונה כגון רצון לקבל ממתק נוסף, אשמח לתשובה דחופה תודה

קשה לדעת במדוייק מה גורם לביתך להתפרץ, אני יכול להעלות השערה שההתפרצויות קשורות לרצון שלה בשליטה - היא רוצה להחליט שתשארי בשירותים ותעשי שוב פיפי. אני מקשר את הרצון בשליטה לגמילה מהחיתולים - זה השלב בו הילדים מאד עסוקים בשליטה שלהם על גופם ויתכן כפועל יוצא מכך שגם בשליטה על אנשים סביבם. אני ממליץ להמשיך להתעלם. אם היא מרביצה את צריכה לשים לה גבול מאד ברור - אל תחששי לתת לה עונש קל. זאת כמובן במקביל לכך שתיהי אמפאטית לרגשות שלה: "אני מבינה שאת כועסת/עצובה/רוצה ממתק אבל אני לא לא מסכימה שתרביצי...זה לא נעים לי שאת רביצה...עכשיו תיהי בחדר שלך עד שתרגעי. כשתחליטי שאת רגועה אני אשמח לדבר איתך...." בהצלחה, זיו

גילי שלום, אני מצטערת לשמוע על התאלמנותך. בנוסף לקשיים ה"רגילים" הכרוכים בגידול ילדים נכנס גורם נוסף של היותך לבד אל מול כל ההתמודדויות הללו, וזה קשה. לפחות מהסיטואציה אותה את מתארת נשמע שהקשר עם מקורות התמיכה שלך - גם הוא לא תמיד קל. אם תרצי לפרט בענין זה על מנת שנחשוב יחד איך ניתן להקל עליך - את מוזמנת. אור-לי