התקפי זעם ותגובות חריפות מצד הילדה

אור-לי אלדר שלום! אני אם חד הורית ויש ילדה בת 3 והיא כל הזמן מגיבה בעצבים מלווים בצעקות ובאלימות לכל דבר, גם בבית וגם בגן. גם כאשר אני מנסה להסביר לה שזה לא יפה להתנהג כך, היא ממשיכה לצעוק בכוונה היא רוב הזמן בוכה כשלא מקבלת את מה שהיא רוצה ומגיבה באלימות ..ניסיתי כמעט את כל הדרכים למגר את התופעה הזו, אך אינני מצליחה . אנו מתגוררות אצל אימי ובבית אין אלימות.יש לציין כי הילדה עברה תקופה מאוד קשה עקב הניתוק מהמסגרת המשפחתית שהיינו בה עם אביה, למרות שהיא הייתה בת שנתיים וחצי כשזה קרה. בבקשה תייעצי לי מה לעשות, אני כבר מיואשת וחסרת אונים. תודה

רינת שלום, את מתאר התנהגות "פרועה" של בתך - אותה ניסית למגר בדרכים רבות, ללא הועיל. אנסה להבין בעזרתך טוב יותר מה מבטאת ההתנהגות, מה עומד מאחוריה, על מנת להתערב בדרך אחרת, שאולי תגע יותר במקור הסמפטום. האם ההתנהגות אותה את מתארת אפיינה את בתך, בבית ובגן, גם בטרם עזיבת אביה את הבית? מה הייתה האווירה בבית בטרם התגרשתם - את ואביה? איך בתך הבינה את הגירושין? מה הסברתם לה"? באיזו דרך? אשמח לשמוע יותר ולנסות לסייע. אור-לי

אור-לי שלום ראשית אני מודה לך שחזרת אלי בהמשך לשיחתינו..באותה תקופה המצב בבית היה מאוד מתוח בקושי היינו מדברים והיחסים בין יובל לאביה היו מאוד רדודים ואפשר לומר שכמעט ולא היו .אביה של יובל התרחק ממנה והתעלם ממנה לחלוטין, סירב לתקשר איתה בטענה שהיא בוכה כל הזמן והיא מפונקת יותר מידי .יובל גם כן ולא הייתה מוכנה להתקרב אליו.הקשר היחידי שהיה בניהם היה כאשר היה מעיר לה על משהו . למרות כל זאת יובל התנהגה יפה בגן היא השתלבה עם כל הילדים ולא היתה התנהגות אגריסיבית מצדה .כאשר נפרדנו, הסברתי ליובל שאנחנו לא נגור יותר עם אבא ושאני אוהבת אותה ושתמיד נהייה יחד.למעשה הכל התחיל תקופה קצרה לאחר שעברנו דירה. יובל התקשתה להסתגל למקום החדש היתה בוכה ,מסרבת לישון סירבה לעזוב אותי.וכמובן החלה להיות תוקפנית, אגריסיבית,ועקשנית.סה"כ יובל ילדה מאוד טובה,עדינה, חברותית וחייכנית.