גירושין לא קלים

שלום! אני נמצאת בהליכי גירושין לא קלים, בעלי הוא מהמר ולא דואג לצרכי הבית או לילדה שלו בת השנתיים וארבעה חודשים, לפני ההליך הוא לא היה משחק איתה או לוקח אותה לטייל היה סתם מדבר איתה כמה דקות או משחק איתה כמה דקות וזה היה מספיק אף פעם לא קילח אותה או האכיל אותה הכל אני, ומה שקורה עכשיו שהוא לוקח אותה לטייל ביום שלו אז אני דואגת שהילדה לא אוכלת נכון או דואג לה כמו שאני דואגת. ודבר נוסף איך אני מסבירה לה שאמא ואבא כבר לא יגורו יחד. היא ילדה מאוד קשה ביום יום ילדה מאוד עקשנית ומרדנית ואני פוחדת שהמכה הזאת תחמיר את המצב, מה אני אמורה לעשות. תודה אנה

אנה שלום, נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה, הן כאמא והן כאשה - תקופה הדורשת הסתגלות להרבה דברים חדשים ולא פשוטים בכלל. אני מציעה להסביר לילדה את הדברים כפשוטם. משהו כמו "אבא ואני לא נגור יותר ביחד, כי אנחנו כבר לא מסתדרים ביננו כאיש ואשה. אבל שנינו אוהבים אותך מאוד ונמשיך להיות האמא והאבא שלך, כשכל אחד יגור בבית משלו". אם יעלה חשש כלשהו של הילדה שהפרידה קרתה בגללה, חשוב להבהיר שהדבר כלל לא קשור אליה. למרות שאת מכירה את גרושך כמתפקד באופן מסוים, יתכן שבימים בהם בתכם נמצאת עמו והאחריות לא נחלקת בין שניכם הוא ירגיש יותר מחויב לדאוג לצרכיה. אני מניחה שקשה לשלח את הבת אל אב ממנו כרגע התגרשת, להרפות ולסמוך עליו שיתן את מה שהוא יכול. לטפל בה כמוך הוא לא יכול, כי הוא אחר, ואני מניחה שזה דבר שתצטרכי להסתגל אליו עם הזמן. אני מאמינה שעל אף מגבלותיו, הוא יעשה את המקסימום כאב יחיד. גם במקרה שלא יאכיל אותה כפי שהיית רוצה, אני לא חושבת שפה ושם יום של האכלה פחות טובה יזיק. בתך נמצאת בגיל בו העקשנות והמרדנות "זוקפות ראש". מדובר בתקופה לא קלה, אך היא עוברת. אני מאמינה שככל שתקבלי את הגירושין כדבר המתבקש והנכון ביותר, כך גם בתך תוכל להתייחס אליהם כדבר טבעי. על פי רוב, ילדים מקבלים את הדברים כפשוטם. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהסתגלות למצב החדש, ואולי אפילו הנאה ממנו, וימים קלים יותר. אור-לי