התמודדות עם תסכול

שלום בני בן ה-9 הוא ילד שאותר כמחונן,הוא ילד שובב מאוד, אהוב על חבריו , מאוד נבון וחכם, תלמיד מצויין, בכל בעייה שנוצרת הוא משתף אותנו ואנו נוהגים לשוחח על דברים שמציקים לו. בשנה האחרונה נראה לנו כי הוא מייחס חשיבות רבה מדי למשפטים שנאמרים ע"י ילדים והוא אינו מצליח לשלוט בכעסו,(משפטים רגילים בין ילדים שנועדו להכעיס). במיוחד, יש ילד מסויים בכיתתו שאיתו הוא לא מסתדר, ניסינו בכל דרך לעזור לבננו להתמודד עם אותו ילד (להתעלם, להתרחק, לעשות הסכם ביניהם, לבקש מהמורה להרחיק ביניהם במקומות הישיבה בכיתה) אך דבר לא עזר , אנו יודעים כי ילד זה אינו מסתדר עם מרבית ילדי הכיתה וכמעט שאין לו חברים, אמו מעורבת כמעט בכל דבר שקורה בבי"ס וגם אותה לא ממש אוהבים. הילד מטופל ע"י יועצת, מורה, מנהלת- אך עד כה לטענת המורה הןם לא מצליחים לפתור את הבעייה רצוי לציין שהילד לא אלים הוא פשוט מציק לילדים האחרים, מתנשא ורב על כל דבר. הבעייה היא שהדרך של הבן שלי להתמודד היום עם אותו ילד או ילדים אחרים שמציקים לו היא בקללות עסיסיות במיוחד ,ובמכות וממש טירוף בעיניו,לא משנה לו היכן הוא נמצא (גם ליד הוריהם של הילדים) מעבר למבוכה שלי שהיא לא ממש מעניינת, כואב לי לראות אותו מתנהג כך, הוא ילד כ"כ הגיוני, ונבון שאני מרגישה שהדרך שהוא פורק את התסכול על כל ריב קטן שמתפתח בינו לבין ילדים אחרים היא בצורה של מכות וקללות- איך לעזור לו? (אין לו בעיות התנהגות בבי"ס)

שלום לך, אני מקווה שהתמונה תהיה ברורה יותר בהמשך, אך בשלב זה שאלתך מעוררת בי יותר שאלות מאשר תשובות: האם הדרך של בנך להתמודד עם כעס נראית בעינייך חריגה / מדאיגה או שהיא נורמטיבית בעינייך, אך קשה לך לראות אותו במצב כל כך "מחומם"? יש הבדל בין תגובה חריפה לילד מסויים שמעורר תגובה זו בילדים נוספים לבין "פיצוץ" על כל דבר קטן. איפה את ממקמת את בנך בין שני הקטבים הללו? כיצד מגיב בנך לתגובות שלו עצמו לכעס? האם הוא סובל מכך? האם הוא משתף אתכם ברגשותיו בעניין ובתסכוליו בשיחות שאתם עורכים עמו? בסה"כ את מתארת אותו כילד שאהוב על חבריו. מה מאפשר את זה? איך הוא מתקרב אליהם בשנית לאחר המריבות? אור-לי