אחות בכורה ולידת אח קטן

מור היקרה, אני קוראת נלהבת של תשובותיך באתר, גישתך מצאה חן בעיני מאוד ועל כן החלטתי לכתוב לך בעצמי. אני אם לילדה מדהימה בת שנתיים ועשרה חודשים, ולפני חודש וחצי ילדתי בן. בתי פיקחית ונבונה מאוד, בעלת תקשורת מילולית והבנה שמתאימה לגילאים גדולים בהרבה. לא אחת אנשים שומעים אותה מדברת ומסובבים אחריה את הראש בפליאה כשמגלים שמדובר בסך הכל בזאטוטה. לה ולי יש קשר מיוחד מאוד, ועד שנולד התינוק הקטן הייתי מקדישה לה את מרבית זמני בשעות שלאחר העבודה והגן. היינו מרבות לבלות ולשחק יחד, גם לאור העובדה שבעלי עובד בשעות הערב וחוזר רק בשעות הלילה המאוחרות. את ההכנה ללידת התינוק עשינו כמו בספרים, היא התרגשה מאוד וחיכתה ללידתו, התרגשות שעוד לא פגה. היא מרעיפה עליו המון אהבה, מגלה כלפיו הבנה וסובלנות ודואגת לו כשבוכה. יש לה מידי פעם התקפי זעם אבל ניתן להגדירם כסבירים ומובנים בהחלט. הבעיה היא שאני חשה אשמה עצומה על כך שאיני זמינה לצרכיה כמו קודם, במיוחד בשעות הערב כאשר אני נמצאת עם שניהם לבד, ושניהם צריכים אותי, והקטן לא יכול לחכות. לאחרונה גם חלתה באבעבועות וליבי נצבט מהמחשבה שהיא עוברת את כל זה כמעט לבד, כי הקטן לא יורד לי מהידיים (יונק כל שעתיים וסובל בלי סוף מגזים...) היא מצידה רק מביטה עלי במבטים עצובים מידי פעם, אומרת "אוף..." או "אני עצובה" אבל לא מוכנה לפרט. בזמן שהוא ישן אני משתדלת להקדיש את כל זמני לה, אך נראה שזה לא מספיק, דרושים כאן פתרונות יצירתיים יותר, כי אני לא יכולה להתחלק לשניים, וקצת מתקשה לתמרן בין שניהם בשעות הערב. אשמח לשמוע תובנות והערות בנושא.

בקר טוב, תודה.. : ). אין ספק שהמעבר מלהיות ילד יחיד לאח גדול,הוא שינוי שצריך להסתגל אליו. כמו לכל שינוי,יש לו את היתרונות שלו ואת החסרונות שלו. עבר מעט מאוד זמן מאז הלידה ולכן הדברים עדיין בעוצמות שלעיתים קצת מעיקות.אז דבר ראשון,תנו לעצמכם עוד זמן.בדר"כ,כשהתינוק גדל קצת מצליחים למצא את האיזון. בעוד חודשיים שלושה סביר שכבר אפשר יהיה לפנות קצת יותר זמן לילדה. אפשר בגיל כזה להשאיר לשעתיים אצל סבתא,שכנה,אחות ולבלות לבד עם הגדולה וכו'. את כותבת - "ועד שנולד התינוק הקטן הייתי מקדישה לה את מרבית זמני " - זה נהדר שיכולת להרשות לעצמך את זה,זה תורם גם לאם וגם לילד אבל ככל שהילד גדל כדאי לאפשר לו להתנסות בעוד דברים שבמידה שאמא כל הזמן זמינה,הוא לא יכול להתנסות בהם או מתנסה בהם באפן מוגבל. לדוג',דחיית סיפוקים,התחשבות באדם נוסף,התמודדות עם תסכול,התמודדות עם שעמום,עצמאות גדולה יותר וכו'. ז"א,אפשר לראות את המצב העכשווי כמשהו נוראי ולרחם על הילדה ואפשר לראות אותו כמשהו שמזמן התנסויות חדשות,שמפתח את יכולת ההתמודדות עם מצבים שונים,שתורם לפיתוח מיומנויות שיהיו מאד חשובות בעתיד. לצד האמפטיה לשינוי שהיא עוברת והתמיכה וההכלה חשוב לראות כאן את ההזדמנות לצמיחה וגדילה. מכיוון שקראת כאן בפורום,את בטח מכירה את העמדה שלי - תגובת ההורה,הצורה בה הוא תופס את הדברים,יש לה משקל מכריע לאיך שהילד תופס את מצבו. ילד שהוריו חשים שהוא מסכן,גם אם הם בטוחים שהם לא משדרים לו את זה,ירגיש מסכן,והפוך. נסי להסתכל גם על הדברים החיוביים שיש במצב החדש (ויש עוד המון שלא מניתי כאן),ותני לכן עוד קצת זמן ואני באמת מאמינה שהדברים יסתדרו. דרך אגב,אם לא קראת,ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש. הרבה בהצלחה ומזל טוב, מור