אני וההורים

אני אנסה להסביר את העניין בצורה התמציתית והמובנת ביותר- אני חייל בן 21. היחסים ביני ובין ההורים שלי לא בשיאם. אני לא יודע איך להדגיר אותם, אבל אני אתן דוגמאות. אני כל הזמן מתעצבן עליהם, אני לא פתוח לדבר איתם על דברים הכי טריוויאלים שיש, דברים שעם אנשים אחרים, ולא בהכרח זרים, אני מדבר פתוח לגמרי ובחופשיות. אני לפעמים חסר סבלנות כלפי ההורים ללא שום סיבה מוצדקת. אני מרגיש שהם יותר מדי אוהבים אותי. פשוט ככה. כל הזמן עוטפים אותי, נותנים לי להרגיש הכי טוב בעולם [יש לי עוד 2 אחיות קטנות ממני, שאליהן היחס דומה], ואני כבר לא יכול לסבול את זה. מתוקף תפקידי בצבא אני נמצא הרבה בבית, ואני מרגיש שאני יותר מדי בבית, ואולי זו הסיבה לחוסר סבלנות כלפי ההורים. עוד דברים שמפריע לי זה שבאותו יום שאני חוזר לצבא, אני יכול לדבר עם אמא שלי בערב והיא תגיד לי שהיא כבר מתגעגעת אלי, ואני לא בבית בקושי 12 שעות... אני יודע שאפשר לקרוא לזה "צרות של עשירים", אבל זה משהו שמפריע לי ולכן העלתי אותו. תודה רבה, דון ג'ואן.

אילנה, שמת לב למה שכתבת ? - חייל בן 21, שמקבל כמה מאות שקלים לחודש כדמי כיס - את מציעה לו לעבור לדירה משלו ? חייל יקר! - תקבל באהבה את אהבתה של אמא , בשבילה אתה תמיד תישאר הילד שלה. מנקודת מבטך, בגילך הצעיר, קשה לך להבין את זה . אני מבינה אותה גם אם היא עוטפת אותך באהבה יותר ממה שאתה מוכן לקבל.