הצילו! לא מתחברת לביתי.....

היי אני אמא ל2 ילדים בת בת 7 ובן בן 4 וחצי לשני הילדים קשיים בויסות חושים ולבן יש בעיות התנהגות כתוצאה מהתעללות שעבר בגן הוא לומד חצי שבוע בגן לילדים בעלי קושי התנהגותי בגהה.ילד מדהים. בתוך כל המלחמה שלי להגן עליו....הבת הבכורה נעלמת לי... הבעיה שלי היא שאני לא מצליחה לאהוב אותה וזה למרות שהיא מקור הנחת היחידי שלי היא אחראית וחכמה, ילדה נהדרת באמת... אבל בי הבעיה, לא יודעת למה ומאיפה זה בא. אני פשוט לא מסוגלת לחבק אותה או לאהוב אותה אני מרגישה כאילו דחייה כזו... סולדת מהריח שלה.... זה הגיוני שדבר כזה קורה בכלל? לא מסוגלת לתת לה מה שהיא צריכה זו לא ה אמא אידיאלית שחשבתי שאהיה לה. מה גם שאני אשת חינוך, אני לעיתים מרגישה שיש בכתתי ילדים שהם בעיניי יותר ממנה אין לי כוחות נפשיים לזה, זה סבל גם עבורי , ואיני יכולה "לשחק אותה" כמו שאמי אומרת לי מה? זה נורמלי? זה קיים? לא שזה עוזר לי גם אם כן מה עושים עם זה???? כרגע בא לי ר ק לקום וללכת מהבית . אולי תוכלו לעזור לי???

בקר טוב, כן,זה קיים ואפילו לא מעט. השאלה היא עד כמה זה דומיננטי וכמה זמן זה נמשך. אני מאד לא בעד העצה שקיבלת - "לעשות את עצמך". גם אם תצליחי לעשות את זה,הילדה תרגיש בזה ולדעתי זה אפילו פוגע יותר. מכיוון שאת נשמעת מאד מוצפת,הדבר הנכון ביותר הוא לפנות לאיש מקצוע וכדאי בהקדם. דרך אגב,אולי כדאי לקרא את "על שלש גישות,אמא ומטפלת.." שמופיע כאן בצד שמאל. הרבה בהצלחה, מור