ילדה מפונקת...

אני אמא לתאומות בנות נה. ממ מלידה אחת דורשת יותר תשומת לב מהשניה. לאחרונה המצב החמיר. היא מתחילה להבין יותר ובוכה מכל דבר קטן . אני ממש לא יודעת איך להגיב- להתעלם ולתת לה לבכות או לא. אני לא רוצה שתלמד שהיא יכולה לקבל הכל אם היא בוכה. הצילו!!!!! מור- מצטערת שלא יכולתי לדבר איתך יותר נהיה בקשר טלפוני.

בקר טוב גליה. העלת כאן שני נושאים.האחד,מידת הדומיננטיות והדרישה לתשומת לב של ילדה אחת לעומת זו של הילדה השניה. השני,איפה שמים את הגבול לגבי תשומת הלב. עוד לפני שאני עונה אני חושבת שכדאי שגם תציצי בהודעה של פיקסו ובתשובה שלי. לגבי הנושא הראשון שהעלת - לכל אחד מאיתנו יש צרכים שונים ומינונים שונים.לא כל אדם זקוק לאותה תשומת הלב שהאחר זקוק לה,לא כל אדם זקוק לאותה מידה של חיזוקים,כנ"ל לגבי ילדים .יש ילד שזקוק לזה שכל שעה נורא יתפעלו ממנו ויש כזה שמספיק לו שפעם ביומיים יגידו לו שהוא ילד מקסים ותלמיד נהדר. אז מה? אם אני אתן לראשון חיזוקים ומחמאות כל שעה זה יהיה על חשבון האחר ? לא!.פשוט התאמתי את עצמי לצורך של הילד הספציפי הזה. אני מאוד מאמינה ביחוד ובנבדלות של כל אדם מאדם אחר גם אם האדם האחר הוא אחיו ואפילו אם הוא התאום שלו. דרך אגב אלה דברים שגם הורים לילדים שהם לא תאומים מתמודדים איתם. גם אני עצמי. לגבי הנושא השני,לדעתי ההחלטה איפה לשים את הגבול צריכה להתבסס על שני קריטריונים - 1. היכולת והרצון של ההורה. אני לא מאמינה ב"הקרבות". אם אמא מרגישה שזה חונק אותה שתשים בעדינות אך באסרטיביות את הגבול. 2. מתי אני כהורה מתחיל לזהות שהדבר עלול לפגוע בילדה (פיתוח תלות, "התמכרות" לחיזוקים....). איך שמים את הגבול ?. שני הדברים החשובים הם עקביות והדרגתיות. לאט לאט מתחילים קצת פחות לשים לב,קצת פחות להתלהב.... כמובן שבהתחלה זה לא מוצא חן בעיני הילד,זה דבר חדש והוא לא רגיל ולו היה טוב עם המצב הקיים,אז למה לו לשנות?. לא צריך להבהל מזה שהילדה תביע את חוסר שביעות רצונה,זה יקרה עוד הרבה פעמים בחיים אני מבטיחה לך. כן צריך להתייחס למה שהיא מביעה (אני יודעת שזה לא כ"כ נעים לך אבל כרגע אני מדיחה כלים,אני אסיים ואגש אלייך....). גליה יקרה,תביני,אתן מתחילות את דרככן הארוכה בהצבת גבולות (אולי כדאי שתקראי גם את התשובה ליניב). הרבה כוחות ובהצלחה. מור.