שתי דילמות מורכבות

שלום רב, מקווה שהגעתי לפורום המתאים ותוכלו לסייע בבעייתי. אני אמא לתאומות בנות שנתיים וחודשיים. בעייתי היא בעיקר עם אחת הבנות. שמתי לב לאחרונה שבתי מעדיפה אחרים (משמעותיים) על פניי. לדוגמא, כאשר אנו אצל הסבתא שלה, היא כמעט ולא מתייחסת אליי, ואפילו דוחה אותי מעל פניה כאשר אני מבקשת לקחת אותה מידיה של הסבתא או מבקשת ממנה שתבוא אליי. באופן מובהק למדיי היא מעדיפה את הסבתא על פניי. אם אנו הולכות למשחקיה בשכונה, ופוגשות שם את הגננת שלה (עם ילדיה) - בתי נכרכת אחרי הגננת, מבקשת את קירבתה, מבקשת שתרים אותה, תשחק איתה וכד', וכלל לא מתייחסת לנוכחותי במקום. גם כשאני קוראת לה ומבקשת שתבוא אליי היא מסרבת ורוטנת כלפיי. גם כשאנו צריכות לעזוב את המקום וללכת הביתה היא מסרבת לבוא אליי ואוחזת בגננת בחוזקה. אני תוהה האם מדובר בהתנהגות נורמטיבית או שמא במשהו חריג הדורש טיפול והתייחסות. אשמח לקבל חוות דעת בעניין. שאלה נוספת: בשנה שעברה הבנות היו במשפחתון ביתי וקטן שמנה כ-5 ילדים. בתחילת שנה זו (ספטמבר) הן עברו לפעוטון גדול יותר (כ-15 ילדים) ורב גילאי (ילדים עד גיל 3.5-4). אנו לא מרוצים מהפעוטון מסיבות רבות ושוקלים להחזירן למשפחתון שהיה נהדר עבורן. כשאר אני שואלת אותן הן מביעות רצון לחזור למשפחתון, ולא נלהבות בכלל ללכת לפעוטון למרות הזמן הרב שחלף (הן שם כבר יותר מ-3 חודשים ועדיין ולא בוכות ולא רוצות ללכת לשם). האם עלול להיגרם להן נזק כלשהו מהמעברים הללו ?? האם מומלץ להשאירן בפעוטון ? (אחרי הכל, גם למשפחתון יהא עליהן להתרגל מחדש, שהרי הילדים התחלפו...) אשמח לקבל חוות דעת לגבי הנושאים המטרידים הללו. תודה

בקר טוב, לגבי העניין הראשון - קשה לי מאד לענות מבלי לראות את הסיטואציה. כיווני המחשבה שאני יכולה להעלות : נסי לבדוק מה את משדרת כלפי הילדות ? איזה צורך יתכן שיש לילדה שעליו את לא מצילחה לענות ? אם ניקח לדוג' את הקשר שלה עם הסבתא - נסי לענות מה ההבדל הכי גדול בינך לבין הסבתא. ז"א,נסי לתצפת כמו חוקר על העניין ולהבין באפן רציונלי ולא אמוציונלי על איזה צורך האנשים האלה עונים אצלה. אם את לא מצליחה להגיע לבד למסקנות יתכן שכדאי לשקול פניה לאיש מקצוע. לגבי העניין השני - צר לי,אין שום סיבה לשתף ילדות בנות שנתיים בהתלבטות. גם אם היה צ'אנס שהן יסתגלו ויהנו במשפחתון החדש,ברגע שמעלים התלבטות כזו בפניהן פוגמים ביכולת שלהם להסתגל. ילד יכול להסתגל ולהנות במקום חדש רק אם הוא מרגיש שהוא נשלח לשם בלב שלם ושההורים סומכים על המקום הזה. בתפיסה של הילד - אם אמא לא בטוחה,זה בטח מקום רע. אין שום אסון בהעברת ילד פעם אחת באמצע שנה (אם כי אני מצדדת בזה רק במקרים מאד מסויימים),יש הרבה יותר נזק בלשתף אותו בהתלבטות כזו. ההורה אמור לשתף במסקנה ולהסביר אותה,לא בהתלבטות. אם ההחלטה להעביר נובעת מכיוון שקשה להן להסתגל,צריך דבר ראשון לפני כן/לא העברה לאפשר להן להסתגל. בהצלחה, מור